fbpx

עמוד הבית

פסקי דין

פסקי דין (56)

רביעי, 11 מרס 2020 09:53

החלטה בטענת התיישנות

Written by

באיחור של 25 שנה הגישו ששה מתיישבים תביעה לאכיפת הסכם נגד חברת נדל״ן שמכרה להם קרקעות ליד טייבה, במסגרת תכנית להקמת יישוב יהודי חדש. התביעה נדחתה על הסף בשל התיישנות. לכתבה המלאה באתר פסק דין "בלתי ישים: נדחתה תביעה לאכיפת הסכם להקמת יישוב יהודי בשומרון" לחצו כאן 

התביעה בתיק זה הוגשה בבקשה לאכיפת חוזי מכר שנכרתו בשנות ה-80 לגבי חלקה, אשר קיבלה את השם "יערית", ורשומה בלשכת רישום מקרקעין באריאל וידועה כחלקות 8 ו-9 בגוש 7845 באדמות הכפר טייבה.

הנתבעות טענו להתיישנות הסכמי המכר וכי במשך השנים התובעים "ישנו" על זכויותיהם ולא ביצעו כל פעולה, פניה או בירור. כמו כן טענו הנתבעות כי בסעיף 26 לחוזי המכר הוסכם, כי ככל שלא ניתן יהיה לקיים את ההסכם, מסיבות שאינן תלויות במוכרת, יתבטל ההסכם באופן אוטומטי ואכן נוצר מצב המונע את קיום ההסכם, והוא -שלא ניתן לקדם תכנון בשל העדר דרך גישה למקרקעין.

ביהמ"ש הורה לצדדים להגיש סיכומים לעניין טענת ההתיישנות.

ביום 15/11/17 התקבל פסק דין המקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעות. ביהמ"ש קבע כי המועד ממנו מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות החל כבר בסמוך לשנת 1984, ולכל המאוחר בשנת 1986,משלא קודם הרישום. בנוסף דחה את טענת התובעים להפרה מתמשכת, דחה את טענת התובעים לחוזה יחס וכן דחה את טענת התובעים כי היתה הודאה של הנתבעות ואף דחה את טענת הנתבעות לקיום נאמנות.

ביהמ"ש אף קבע לסיכום שמבחינה מעשית התביעה לאכיפה אינה ישימה.

לפיכך דחה ביהמ"ש הנכבד את תביעה וחייב את התובעים בהוצאות בסך 10,000 ₪.

לפסק דין המלא לחצו כאן

החלטה בטענת התיישנות

 

רביעי, 11 מרס 2020 09:53

החלטה סופית בערר - פסק דין

Written by

להלן פסק דין שניתן לטובת לקוחות משרדנו, הדוחה ערר על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה.

המדובר בשני שותפים למקרקעין בעלי הסכם שיתוף המחלק את המקרקעין מזה עשרות שנים. האחד בעל 2/3 חלקים והשני בעל 1/3 חלקים.

ועדת הערר קבעה מספר עקרונות במסגרת החלטתה:

יש לבצע את בדיקת יח"ד באופן יחסי  לכל אחד מהצדדים בהתאם לחלקו במקרקעין.

אם בוצע פרסום שגוי של הבקשה באופן שהבקשה בפועל קטנה מההקלה המבוקשת לא נגרם בכך כל נזק למערער.

כי ניתן לראות בבניין הנבנה בקיר משותף על חלק מן המקרקעין כבניין אחד יחד עם הבניין העתידי שייבנה.

כי יש להסתפק בהצגת אפשרות התכנון העתידית על יתר המגרש ואין צורך לבצע תכנון בפועל.

כי צודקת הוועדה המקומית כי כאשר צד  למקרקעין אינו מבקש כעת לתכנן את חלקו אין בכך בכדי לחייב את הוועדה לעתיד לבא ליתן למערער את אותם ההקלות שהתבקשו כעת על ידי המשיבים.

באופן חריג חייבה הוועדה את המערערים בתשלום הוצאות בסך 2000 ₪ לכל אחד משלושת המשיבים.

לפסק דין המלא לחצו כאן

לכתבה המלאה בעניין פסק הדין לחצו כאן

החלטה סופית בערר - פסק דין. חברת הבנייה תוכל לבנות בניין בחלק ששייך לה.

 

 

רביעי, 11 מרס 2020 09:53

ניסיון ביטול החלטה - בת אל

Written by

במסגרת הליך זה ניסו התובעים לבטל החלטה חלוטה של הוועדה לרישום ראשון בבית אל.

בית המשפט התייחס לבקשה זו כניסיון לבצע משפט אזרחי חוזר קונסטרוקציה שאינה מעוגנת בחוק ונובעת מסמכות טבועה של בית המשפט.

בית המשפט קובע כי לצורך שימוש בהליך זה יש להוכיח את המרכיבים הבאים: 1. אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה. 2. חיוניות הראיה 3. ראיות חדשות ושקדנות סבירה.

לגופו של עניין דחה בית המשפט על הסף את הבקשה לנוכח העובדה כי לתובעים ניתנה אפשרות לטעון את טענותיהם בפני הוועדה לרישום ראשון וכל טענותיהם אשר לקו בשיהוי רב היו מחזור של טענות שטענו בעבר בפני ערכאות שונות.

לפסק דין המלא לחצו כאן

רביעי, 11 מרס 2020 09:53

רשות להגן בתביעת בנק כנגד ערב

Written by

החלטה

 

הנתבע מס' 3, הוא המבקש בבקשה זו למתן רשות להתגונן [ להלן: "המבקש" ] ערב לחובותיה של החברה הנתבעת מס' 1 [ להלן: "החברה" ] שהייתה בשליטתו ובעלותו של הנתבע מס' 2 [ להלן: "לוין" ].

 

התביעה בגין חוב החברה לבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] שאין חולק עליו הוגשה ב"סדר דין מקוצר" [ ראה לעניין החוב עדות המבקש בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון בשורה 5]; נגד החברה וכן נגד הנתבעת מס' 4, חברה נוספת שגם היא ערבה לחוב החברה ניתן פסק בהעדר הגנה.

 

בקשתו של לוין למתן רשות להתגונן נדחתה על ידי; נראה שאין חולק על כך שלוין הוא נוכל וכי העסקה שבמסגרתה ערב המבקש לחובות החברה, והייתה אמורה להיות עסקת מכירה של מניות החברה למבקש, הייתה עסקת מרמה של לוין כלפי המבקש.

 

המבקש אינו חולק על כך שחתם על ערבות לטובת החברה לעניין חובותיה לבנק אלא שלטענתו, אחת מטענותיו, הערבות אינה תקפה בנסיבות המקרה.

 

מספר ראשים לטענותיו של המבקש בעניין זה: האחד, כמקובל אצל ערבים למיניהם שמתגלים כמי שאינם יודעים לקרוא ולכתוב, ואינם מבינים על מה הם חותמים בבוא עת פירעון גם טענותיו של המבקש הן בסגנון זה אך הוא מודה שהוא בעל השכלה אקדמאית [ עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 4, 5 ועל כן יודע קרוא וכתוב, כך יש לפחות להניח ] וכתב הערבות, נספח ו' לתצהירו של המבקש שצורף לבקשתו למתן רשות להתגונן, מכותר במילים "ערבות מתחדשת ללא הגבל בסכום" באותיות גדולות בראש כתב הערבות.

 

מהות הטענה היא על כן שהמבקש לא ראה על מה הוא חותם, קרי לא טרח לראות [ עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 1, 2 ].

 

טענה זו אינה ראויה להתקבל והדברים ידועים ואיני רואה צורך לחזור עליהם באופן מפורט ואסתפק באזכור אסמכתא אחת: ע"א 1458/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ. זהבה לופו פד"י נד (2) 559.

 

ראש אחר לטענה הוא בכך שפקידת הבנק, אחת בשם רונית, לא אמרה למבקש דבר באשר לכך שבאסופת המסמכים שעליהם חתם, במסגרת העסקה עם לוין, כלול גם כתב ערבות ובכך הפר הבנק את חובות הנאמנות והגילוי כלפי המבקש [ פסקה 7 לסיכומי טענות המבקש ].

 

לבד מכך שהמבקש עצמו מודה ברשלנותו הרבה [ ראה הפרוטוקול הנ"ל ], עניין אליו אתייחס בהמשך הדרך, הרי שגם חובות הגילוי של הבנק אינן מוחלטת והיקפן משתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם [ בש"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ. חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ ואח', פד"י נד(2) 145ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. שרה רייז, פד"י נח (3) 934 ].

512638134

 

בהתאם לכך נקבע כי מקום שהנתבע, הערב, בחר שלא לבקש כל מידע מהבנק, לא התעניין במצבו הכספי של החייב העיקרי, העדיף לקבל את המידע מהחייב, לא קרא את המסמכים עליהם הוא חותם, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד ואין הבנק חוטא כלפיו באי גילוי כלשהו [ ע"א 9/02 יולזרי משולם ואח' נ. בנק המזרחי בע"מ ואח' פד"י נח (2) 145; דברים דומים, הנוגעים למקרה בו הונע הערב לחתום על כתב ערבות על ידי בן משפחה קרוב נאמרו גם בפסק דינו של כב' השופט ביין בפסק הדין ע"א (חיפה) 845/92 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. חדור מחמוד ואח' "דינים" מחוזי כח(3), 385].

 

טענתו של המבקש לעניין החתמתו על כתב הערבות היא על כן בגדר של "הגנת בדים" ודינה להדחות בשלב זה של הדיון [ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"א (1) 253, 257;ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו (4) 193בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פדאור 05 (13) 783].

 

עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לכך שהבנק היה שותף למעשה המרמה של לוין כלפיו, בין בפועל במכוון ובין ברשלנות, ואם הבנתי נכונה את סיכומי טענותיו של המבקש, הרי שההתמקדות היא בטענה לעניין רשלנות ולא לעניין שותפות ממשית במרמה שנקט לוין כלפיו.

 

רשלנות הבנק, לפי המבקש היא בכך שלא גילה לו את מצבו של לוין, כפי שהיה ידוע לבנק, וכי לוין הוא נוכל, כפי שהיה אמור להיות ידוע לבנק ממקרים קודמים, לרבות תביעות שבהן היה הבנק מעורב עם לוין.

 

ככל שמדובר בהליכים שננקטו על ידי הבנק כנגד מי שמכונה על ידי הצדדים כאשתו של לוין, ששם משפחתה הוא שונה, לא צריך היה הבנק וגם לא רשאי, לטעמי, לגלות דבר בעניין זה למבקש ובכך איני צריך להידרש לשאלה מה צריך ויכול הבנק לגלות לערב כאשר נוצר ניגוד מסוים בין חובות הגילוי של הבנק לערב לעומת חובת הסודיות לה הוא מחויב כלפי החייב העיקרי שהוא לקוחו [ע"א 5983/81 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ. נתן צבאח ואח', פד"י מח (2) 573].

 

טענתו של המבקש עשויה להיות נכונה ככל שהבנק היה מודע, או אמור להיות מודע, לנכליו של לוין עצמו, ולא גילה את המידע שבידיו למבקש.

 

לעניין שני מקרים ייתכן ויש ממש בדבריו של המבקש. ראשית, לא נסתרה, בשלב זה, טענתו לפיה אדם אחר שהיה אמור להיכנס לעסקה עם לוין באשר לחברה, אחד בשם אלי בהר, הוזהר למעשה על ידי מנהל סניף הבנק על כך שלוין אינו אדם אמין; טענה זו נתמכה בתצהירו של מר בהר עצמו ולא נסתרה כאמור; ראיה כזו יש בה כדי להצביע על כך שהבנק ידע והיה מודע לחוסר אמינותו של לוין מחד, וידע גם לומר זאת לגורם אחר אך נמנע מלהזהיר את המבקש.

 

אם הדברים נכונים, עשוי שיש בהם משום ביסוס לטענת הרשלנות הנטענת כלפי הבנק או הפרה של חובות הגילוי.

93537215827

 

בנוסף מתייחס המבקש לתביעה שהוגשה על ידי הבנק בתיק אחר, בו היה מעורבים לוין, "אשתו" ואדם נוסף בשם דרוק, ובמסגרתה התגלה שלוין פעל במרמה כלפי אותו דרוק באופן דומה לאופן שבו פעל כנגד המבקש [להלן: "עניין דרוק"] לתצהירו המשלים של המבקש צורף פסק בורר שניתן על ידי כב' השופט [בדימוס] שטרוזמן, ובפרק טז' בסעיפים 3 ו 4 לפסק הדין קובע הבורר הנ"ל שללוין שם ומוניטין רעים וגרועים והוא הציג מצג שווא כלפי אותו דרוק באופן המהווה ביצוע של עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) [נספח ז' לתצהיר המשלים].

 

הבנק לא היה אמנם מעורב בבוררות הנ"ל אולם נראה, לפחות לכאורה, שהבנק היה ער למערכת היחסים שבין לוין ודרוק והיה מעורב בעסקה כפי שניתן להסיק מפסק הדין בפשרה בין הבנק לבין דרוק, "אשתו של לוין" והחברה שהייתה בשליטת לוין באותו המקרה; נספח ח' לתצהיר המשלים הנ"ל.

 

אם ידע הבנק על עניין דרוק, סביר בעיני שהיה עליו להזהיר את המבקש; מנהל הסניף הרלבנטי לתביעה זו טען בהליך אחר שבין הצדדים, שיכונה על ידי כ"תביעה השטרית", כי הוא לא ידע דבר על עניין דרוק, שלא התנהל בסניפו [ עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול התביעה השטרית, מוצג במ/1].

 

דבר זה, כשלעצמו, יש בו משום קיום נוהל פגום בבנק שהוא גוף אחד לעניין כלל סניפיו וידיעת הבנק אמורה להיות גם ידיעת סניפיו בכל הנוגע לפרט מהותי ומשמעותי כמו מעשיו של לקוח נוכל המרמה את הצבור התמים.

 

על כן, גם בעניין זה, בכלל טענות הרשלנות של הבנק, יש לתת למבקש רשות להתגונן.

 

לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש לעניין ידיעת הבנק על נושאים אחרים הקשורים בלוין.

 

עניין אחרון ונוסף הוא טענת המבקש לפיה חדלה להתקיים החברה שהיא בעלת המניות ב"חברה" כהגדרתה לעיל [ להלן: "חברת האם" ] וזאת ביום 3.1.2003 כפי מסמך של האינטרפול שהגשתו הותרה על ידי.

 

לטענת הבנק [סעיפים 23, 24 לסיכומי הבנק], מסמך שהוגש כמוצג במ/2 מצביע על כך שהחברה "קיימת ואינה מחוקה" והמדובר במסמך שיצא ממשרד רשם החברות במדינת דלוור בארה"ב, שם רשומה החברה [ להלן: "מסמך הרשם" ].

 

אינני משוכנע בנכונות טענת הבנק; ראשית, במסמך הרשם לא נאמר דבר באשר ל"סטטוס" של החברה, קרי האם קיימת, מחוקה, בפירוק או כל מעמד אחר.

 

נהפוך הוא; בתחתית מסמך הרשם שהוא דף אינטרנט מאתר רשם החברות הנ"ל, נאמר במפורש שאין הוא מציין סטטוס וכי עבור קבלת מידע בעניין זה יש צורך בתשלום, שכנראה לא שולם על ידי ב"כ הבנק.

 

בראש המסמך נאמר במפורש שאין הוא מהווה מסמך המעיד על "good standing" ביטוי שמשמעותו אינה ברורה אך לכאורה יש בו כדי לשלול את ערכו הראיתי של מסמך הרשם.

 

הבנק לא התייחס לטענת המבקש לפיה אם חדלה חברת האם מלהתקיים, כך גם החברה ועל כן אין המבקש חב דבר לבנק כערב.

 

המבקש לא ביסס את טענתו על הוראות חוק כלשהן, ככל הנראה כוונתו היא לסעיף 2 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 ועניין זה נותר לוט בערפל, אך לאור עמדת ב"כ בנק נראה לי שיש מקום להתיר למבקש להתגונן גם בעניין זה.

 

בנתון לאמור לעיל ניתנת על כן רשות להתגונן בנושאים שפורטו.

 

מספר הערות סיום:

 

מתצהירו של המבקש, כמו גם מהעולה מפרוטוקול הדיון בתביעה השטרית, מוצג במ/1 עולה שהמבקש נהג ברמה גבוהה של רשלנות משל עצמו, עד כדי טיפשות, בכל הנוגע בניהול ענייניו כלפי לוין, לרבות בדיקת נאותות העסקה והחברה; בטרם יאשים המבקש את הבנק, שלמרות כל חובות הגילוי והנאמנות המוטלות עליו אינו אמור לשמש לו אפוטרופוס, מהראוי היה שייבחן את דרך התנהגותו שלו שכן "מגן פתאים אלוהים" נאמר במקורות, אך זהו תפקיד האל ולא תפקידו של בית המשפט.

 

הדברים נאמרים מכך שגם אם תמצא רשלנות של הבנק בסופו של יום, יתכן וחלק ניכר ממנה יקוזז כנגד אשמו התורם של המבקש.

 

דבר נוסף; מהדיון, כמו גם מהפרוטוקול בתביעה השטרית עולה כי הבנק מנהל נגד הנתבע הליך נוסף בגין שיק שנמשך לטובת החברה על ידיו והוסב לכאורה לבנק על ידי החברה לבנק וחולל על ידי הנתבע.

 

עניינו של שיק זה נידון על ידי בהחלטה שניתנה על ידי ביום 4.10.06 בבקשתו של לוין למתן רשות להתגונן בתיק זה [להלן: "ההחלטה הקודמת"].

 

במסגרת ההחלטה הקודמת קבעתי שטענות ההגנה של לוין כלפי הבנק אינן קבילות, והתייחסתי לעניין זה לטענת הבנק לפיה הסבת השיק לבנק לא הייתה הסבה ראויה שכן השיק לא נחתם גם על ידי המבקש כאן שהיה צורך בחתימתו כדי לחייב את החברה.

 

אלה היו גם טענות הבנק באותו הליך [סעיפים 13 עד 19 לסיכומי טענות הבנק בתיק בשא 156739/06].

 

מבלי שתהיה בכוונתי להתערב בפסיקת הדין בתביעה השטרית, רואה אני לנכון לכתוב דברים אלה שכן לא ברור לי כיצד יכול הבנק לתבוע את המבקש בתביעה השטרית על כך שהשיק שנמשך על ידיו לפקודת החברה חולל באי פירעון, כאשר הבנק מודע לכך, וגם טען כך, וגם נפסק לטובתו כך, שחתימת ההסבה של השיק לטובת הבנק לא הייתה חתימה תקפה.

 

אני מניח שהצדדים ובאי כחם ידעו להסיק מסקנות ראויות באשר להליכים בתיק זה ודרך ניהולם לקראת ישיבת קדם המשפט שתתקיים ביום 24.6.08 שעה 12.30.

 

הוצאות בקשה זו ייפסקו על ידי בהמשך הדרך, בין היתר בהתחשב באופן ניהול הדיונים כאמור לעיל.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

רביעי, 11 מרס 2020 09:53

פסק דין בתביעת שכר טרחת עורך דין

Written by

החלטה

אנו נמצאים בסיום ההוכחות ובשלב הסיכומים.

ביהמ"ש הציע לצדדים להגיע להסדר פשרה וזאת לאחר ששמע את העדויות השונות והתרשם מהעדים.

ביהמ"ש היה מודע לשלב המאוד מאוחר של ההליך המשפטי, היינו , אך בטרם תחילת הסיכומים.

הנתבעת סבורה שאין מקום שעו"ד פרום ייצגה עוד בהליך זה. המדובר בשלב מאוד מתקדם של ההליך ומובהר לנתבעת כי במידה ועו"ד פרום לא יוכל להמשיך לייצגה עליה יהיה לסכם את טענותיה המשפטיות בתיק זה.

לא תינתן כל דחייה בתיק לצורך שמיעת סיכומי טענות הצדדים בתיק. 

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תשע"א, 06/12/2010 במעמד הנוכחים.

 

עודד מאור, שופט 

החלטה

 

על אף בקשת הנתבעת אני סבור שיש מקום שעו"ד פרום יסכם את טענותיה, ולו על מנת שהגנתה לא תפגע ועו"ד פרום יסכם את הטענות כפי שהעלו במסגרת הדיון.

החלטה זו ניתנת על מנת שלא לפגוע בהמשך ייצוגה של הנתבעת שאינה משפטנית. 

<#6#> 

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תשע"א, 06/12/2010 במעמד הנוכחים. 

 

עודד מאור, שופט

פסק דין

 

לפני תובענה לפינוי וסילוק יד של הנתבעת מהדירה מספר 20 ברחוב השדות 12 בנווה גן ברמת השרון הידועה כגוש 6414 חלקה 37 , להלן: הדירה.

על פי הנטען בכתב התביעה נחתם הסכם בין התובעות לנתבעת על פי תקופת השכירות מה-01/05/09 ועד ליום  30/04/10 תוך שניתנו לנתבעת 3 תקופות אופציה להארכת תקופת השכירות באופן אוטומטי אולם זאת הותנתה בכך שעל הנתבעת להפקיד את דמי השכירות 30 יום בטרם מועד תחילת האופציה בידיה, ואילו לא עשתה כן יראו אותו כאילו האופציה לא מומשה.

נטען שהתובעת 2 ואימה ניסו ליצור קשר עם הנתבעת בטרם למועד הפקדת דמי השכירות אולם נסיונותיהן לא צלחו אולם בסופו של דבר טענה הנתבעת שהעבירה את דמי השכירות לעו"ד זילברשלג וזאת מבלי שטרחה להוידע להם ומבלי שהייתה לעו"ד זילברשלג, כך טוענות התובעות, סמסכות לקבל הכספים.

טוענות התובעות שהעברת הכספים לעו"ד זילברשלג תמוה ביותר, לאורך תקופת השכירות פנתה הנתבעת ישירות לתובעות ומעולם לא פנתה לעו"ד זילברשלג.

עוד טוענות כי במידה ויטענן על ידי הנתבעת כי עו"ד זילברשלג הוא שלוחן כי בהתאם להוראות סעיף 6ב' לחוק השליחות הוא מאפשר לצד שלישי או לראות את השלוח ללא הרשאה כצד שמולו נערכה התקשרות והשניה לתבוע את השלוח ללא הרשאה.

ככל שהנתבעת טענה שעו"ד זילברשלג הוא לא השלוח עליה לפעול ביחס אליו בלבד, מה גם שנטען שהתשלום שהועבר לעו"ד זילברשלג בסך של 61,200 ₪ נמוך ב"כ-20 אלף ₪ מהסכום הקבוע בהסכם השכירות.

כתב הגנה הוגש ובתמיכה לו צורפו 2 תצהירים.

האחד תצהירה של הנתבעת והשני תצהירו של עו"ד זילברשלג.

היום התקיימה ישיבת ההוכחות.

שמעתי את עדותה של התובעת 2 וכן את עדותה של הנתבעת וכן את עדותו של עו"ד זילברשלג, יצוין שהחקירות של הנתבעת ושל עו"ד זילברשלג לא מוצו.

חקירתה של הנתבעת העלתה שהנתבעת אינה יודעת על מה היא חתמה בתצהירה.

על אף שביהמש נתן לה שהות לקרוא את התצהיר פעם נוסף ציינה שבתצהירה שנערך על ידי עו"ד זילברשלג הוספו משפטים שלא הייתה שותפה להם, אני מאמין לנתבעת בעניין זה, התרשמתי שלמעשה כוח אחר פעל בתיק זה ודחף מסיבות כאלה או אחרות את הנתבעת להגיש את הגנתה זו.

בסופו של דבר אמרה הנתבעת דברים מליבה, הנתבעת העבירה רק חלק מהכסף או ליתר דיוק רק שליש מכספים לידי אבי ילדיה.

הכספים הועברו אך ורק לידי אבי ילדיה, מר רוני אטיאס, הנתבעת שמה בטחה ברוני אטיאס שיטפל בעניין דמי השכירות.

לא הייתה לה סיבה להאמין שכספים לא יועברו לידי התובעות.

כשלעצמי לא ברור מדוע הנתבעת לא העבירה כספים ישירות לתובעת כאשר היא ידעה שהיא מחויבת לעשות כן בהתאם להסכם השכירות.

והנה בתצהירה של הנתבעת נכתב שהכספים הועברו לעו"ד זילברשלג, ראה סעיף 9, אולם כאמור ציינה הנתבעת לפני שאין המדובר בתצהיר שעליו היא חתמה, אין המדובר בדברים אותם היא אמרה ואין המדובר בגרסה שלה.

גרסתה היחידה שהובאה בפני ביהמ"ש כי הדברים שאמרה שלא כתובים בתצהיר היא העבירה אך ורק שליש מהכספים לאבי ילדיה מר רוני אטיאס.

הנתבעת ציינה שהתנגדה אף לניסוחים שמופיעים בסעיף 6 לתצהירה אולם על אף זאת מצאו מקום וביטוי בתצהיר זה. כך כתבה שהיא לא הסכימה לניסוח שעו"ד זילברשלג טיפל בהליכים המשפטיים הקשורים לדירה לרבות בכל הטיפול בהשכרת הדירה והעברתה .

משכך אנו למדים שהנתבעת כלל לא ידעה מה הקשר, אם בכלל יש בין התובעות לבין עו"ד זילברשלג.

התרשמתי מכנותה של הנתבעת, התרשמתי מכך שהנתבעת אינה בקיאה בהליכים משפטיים ובמונחים משפטיים וכפי שציינה אינה בקיאה במילים "כבדות" או במילים של בתי משפט כפי שהיא מציינת, אולם נדמה שכתב ההגנה כל כולו מסתמך על כך שהנתבעת ידעה שעו"ד זילברשלג הוא שלוחן של התובעות.

התרשמתי שהנתבעת אינה מכירה את המונח של שלוח ושולח, התרשמתי מכנותה ומהגינותה של התובעת שנדמה שהדברים שנאמרו וכתב ההגנה שהוגש כפי שהוגש נעשה על מנת לשמור ולהגן על ילדיה שיישארו לגור בדירה בה הם מתגוררים.

לגופו של עניין, גם אם נקבל את הטענה של הנתבעת כי העבירה את הכספים לידי גרושה והגרוש העביר את הכספים לידי עו"ד זילברשלג, כפי שעולה מקבלה מספר 854 מיום 08/01/10 לפיה התקבל הסך של 61,200 עבור דמי שכירות דירה 20 ברח' הסודות 12 רמת- השרון.

לא ברור מדוע עו"ד זילברשלג ציין שאת הכספים קיבל מאת רוני אטיאס שהרי לצורכי העניין הוא שימש אותו שליח מטעמה של גב' אטיאס דנה.

לא נכתב כי המדובר בכספים שקיבל עו"ד  זילברשלג מגב' אטיאס.

וגם אם ניתן לרפא פגם זה, בכך שבהיסח הדעת לא נרשם הדבר או כי עו"ד זילברשלג ביקש לרשום את הדברים ובהתאם למצב לאשורו, כי קיבל את הכסף ישירות מרוני אטיאס, הרי לא ברור מדוע לא הוצגה לפני חשבונית מס בגין שכ"ט שלכאורה קיזז עו"ד זילברשלג מחובן של התובעות כלפיו.

לא ראיתי ולו מסמך 1  שנכתב בזמן אמת לגבי חוב של התובעות כלפי עו"ד זילברשלג.

כל שראיתי הוא מסמך מיום 11/04/10 וזאת לאחר שפוטר עו"ד זילברשלג על ידי התובעות כי כספים שהתקבלו על ידו קוזזו על ידו.

לא הוצג לפני כל מסמך ממנו עולה שעו"ד זילברשלג הודיע לתובעות שהוא מקזז את הסכום הנ"ל הרי כל הדיון המשפטי שלפני יכול היה להתייתר לו עו"ד זילברשלג היה מודיע בזמן אמת לתובעות כי קיבל את כספי השכירות לידיו והוא משתמש בזכות הקיזוז, ככל וזו קיימת לו בקשר לחובן של התובעות כלפיו.

באשר לקיזוז, אודה ולא אבוש, לא מצאתי עיגון משפטי לטענת הקיזוז.

הסכם שכ"ט נ/2 קובע בסעיף 6 כי הלקוח מורה לעו"ד זילברשלג לקזז מהכספים המגיעים ללקוח את כל שכ"ט לטובתו.

אולם הסכם שכ"ט נ'2 הנ"ל מתייחס לתביעה בביהמ"ש לענייני משפחה בעניינו של מר ינקלביץ' כנגד התובעות וכן בעניין קובלנה פלילית פרטית כנגד התובע.

אין בהסכם שכר הטרחה כל זכר או התייחסות לזכותו של עו"ד זילברשלג לקבל לידיו את דמי השכירות בקשר לדירה.

גם אם התביעה בתיק משפחה עניינה בדירה, אין היא יכולה לכלול את דמי השכירות שעניינו הסכם מיום 10/03/09 ובעוד הסכם שכ"ט נעשה לאחר מכן.

לא נטען שהסכם השכירות נעשה על ידי עו"ד זילברשלג או היה לו כל קשר ישיר אליו.

אודה ולא אבוש מסתבר שבתיק ז המתנהלים הליכים נוספים בין בעלי הדין לבין עצמם, בין עו"ד זילברשלג לבין התובעים.

עוד עולה שבמסגרת הליכי כינוס נכסים על הדירה, שעניין זה תלוי ועומד בפני רשם הוצל"פ בלבד זכה במסגרת הליכי מכרז מר רוני אטיאס והצעתו היא הייתה הגבוהה ביותר.

המכר טרם אושר על ידי הרשם.

הוכח לפניי שהסך של 220,000 ₪ הועברו מידי מר רוני אטיאס לידי עו"ד זילברשלג.

לא הוצגו לפני קבלות כי הסך של 220,000 ₪ שהועבר לידי עו"ד זילברשלג אינו חלק מהסך של 61,000 ₪ שהקבלה בגינם הוצגה.

נעשו ניסיונות רבים בתיק זה להגיע להסדר פשרה, לא ניתן כאמור להסתמך על תצהירה של הנתבעת אשר הודתה כי אין הוא מהווה גרסה.

שמעתי את עדותו של עו"ד זילברשלג ואציין אך זאת, שלאור התרשמותי מעדותו לא ניתן לקבוע כל ממצא עובדתי מדבריו.

הנתבעת הודתה שלא שילמה כספים לידי התובעות ואף לא במישרין לעו"ד זילברשלג, כל שעשתה העבירה שליש מהכספים לידי רוני אטיאס.

בנסיבות אלה הנתבעת לא עמדה בהתאם להוראות הסכם השכירות ובדין הוגשה התביעה דנן.

בנסיבות אלה אני מקבל את התביעה במלואה ואני מורה לנתבעת לפנות ולסלק ידה מהדירה.

באשר למועד הפינוי, אני מתחשב בכך שהמדובר באם לילדים קטינים, יחד עם זאת אני סבור שאין מקום שביהמ"ש ידחה את הפינוי  ואני מורה על ביצועו.

מאחר והליך ביצוע הפינוי יבוצע על ידי רשם הוצל"פ הוא זה שיקבע את מועד הפינוי בפועל לאחר שייפתח תיק הוצל"פ מתאים.

לעניין ההוצאות, תוך התחשבות בנתבעת, ולאור המסכת שנראה שלא בידיעתה אני מחייבה בהוצאות התובעות בסך של 601 ₪ אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תשע"א, 06/12/2010 במעמד הנוכחים.  

פסק דין

 

1.         המערערים הגישו במסגרת תיק ה"פ 15881-01-12 של בית משפט זה, תובענה למתן פסק דין הצהרתי. על פי הסכמת הצדדים, הועבר הסכסוך מבית המשפט לדיון בבוררות בפני עו"ד אהרון שפרבר (להלן: "הבורר").

 

            בפני ערעור שהגישו המערערים על פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר ביום 10.12.12, אשר דחה את התביעה ההצהרתית שהגישו המערערים כנגד המשיב.

 

2.         ביום 28.04.11 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל נגד המערערים בבקשה לממש משכון שנרשם על זכויות המערערים בדירה וזאת להבטחת הלוואה שנתן המשיב למערער מס' 1. בקשת המערערים להעביר את הדיון לבית המשפט לפי סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993, נדחתה והם הופנו לבית המשפט לבקשת סעד מתאים.

 

המערערים הגישו לבית משפט זה, תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי ובקשה לצו מניעה זמני האוסר את מימושו של המשכון. בהמלצת בית משפט זה, בחרו הצדדים לנהל את התיק בפני הבורר במסגרת בוררות.

 

3.         המערער מס' 1 והמשיב הגישו תצהירי עדות ראשית וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של עדים ומוצגים. פרוטוקול דיוני הבוררות אוחז 419 עמודים (ישיבות הבוררות הוקלטו ותומללו על ידי חברת "סטנוגרמה בע"מ").

 

דיוני ההוכחות בבוררות התקיימו בפני הבורר במועדים: 02.07.12, 09.07.12, 16.07.12 ו – 24.07.12.

 

במהלך ישיבות ההוכחות, נחקרו בעלי הדין והעדים, בחקירה נגדית וחוזרת. עם תום דיוני הבוררות, הגישו פרקליטי הצדדים סיכומים בכתב, ולאחר מכן ביום 10.12.12 ניתן על ידי הבורר פסק בורר מנומק.

 

4.         לקראת הדיון בערעור בפני, הגישו הצדדים עיקרי טיעון ותיקי מוצגים. במועד הדיון בערעור, ביום 27.11.13, טענו הצדדים טיעוניהם בעל פה.

 

לאחר שעיינתי בכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות הן מהפן הפרוצדוראלי והן מהפן המהותי, כפי שיובהר להלן.

 

5.         אתחיל בהיבט הדיוני. בהחלטה, שהתקבלה בהסכמת הצדדים, להעברת הדיון לבוררות, צויין במפורש כי אפשרות הערעור על פסק הבוררות תהא: "בהתאם לתיקון של חוק הבוררות" (ראה: שורה 17 בעמוד 4, לפרוטוקול הדיון מיום 02.04.12 בבית משפט זה, בתיק ה"פ 15881-01-12).

 

ביום 05.11.08 התקבל בכנסת (פורסם בס"ח 2186, תשס"ט, עמוד 22 ביום 12.11.08) תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, הידוע כתיקון חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט – 2008 (להלן: "התיקון לחוק הבוררות"), שהוסיף, בין היתר, את סעיף 29ב  לחוק הבוררות, והוא קובע (ס"ק א'):

 

"(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים, כי ניתן לערער על פסק הבוררות ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית בישום הדין, אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור ידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור בפני בית המשפט".

(ההדגשה שלי – ש.ק.ו).

 

שורת הדין עם המשיב בטענתו בפני, כי בנדון דידן, בהסכמת הצדדים להפניית הסכסוך לבוררות, נקבע כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי וכי הערעור על פסק הבוררות, כאמור, יהיה על פי התיקון לחוק הבוררות, ולפיכך חל בענייננו סעיף 29 ב לחוק הבוררות, המאפשר למערערים להגיש אך ורק בקשת רשות לערער על פסק הבוררות ולא הודעת ערעור! .

 

המערערים התעלמו מהוראות התיקון לחוק הבוררות, והגישו הודעת ערעור ולא בקשת רשות ערעור.

 

הודעת הערעור בתיק זה נוסחה כפי שמנוסח ערעור בזכות והמערערים התעלמו למעשה מן הבסיס הנדרש לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הבורר, ודהיינו: הצורך להראות כי נפלה טעות יסודית (!) בישום הדין אשר יש בו כדי לגרום לעיוות דין. די בכך כדי להוביל לדחיית הערעור דנן, שכאמור, לא הוגש בהליך הדיוני הנכון.

 

6.         אמשיך בהיבט לגופו של עניין. בחנתי אנוכי האם בפסק דינו של הבורר נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. הגעתי לכלל מסקנה חד משמעית, כי ההפך הוא הנכון. הבורר אפשר לצדדים להביא כל עד וכל ראייה שחפצו להשמיעם ולהציגם בפניו. הבורר אפשר לפרקליטים לחקור באריכות את הצדדים ואת כל העדים מטעמם. פסק הבוררות מנומק כדבעי, ולא מותיר אבן על אבן.

 

ארבע שאלות מרכזיות עלו בדיון שבין הצדדים במסגרת הבוררות: שאלת חלותו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993, על הסכמי ההלוואה שבין הצדדים; קיומם של פגמים שורשיים בהתקשרות החוזית שבין הצדדים על פי דיני החוזים הכלליים, מידתם ונפקותם; מיהו הנושא בחובת ההוכחה במקרה זה; ואפשרות הבאת ראייה בעל פה לסתירת תכנם של הסכמי ההלוואה הכתובים והחתומים שבין הצדדים.

 

הבורר ניתח כל אחת מהשאלות המשפטיות, לאחר שקודם לכן הציג את טיעוני הצדדים בכל שאלה ושאלה, ופסק לגבי כל אחת מהשאלות. דעתי היא שהבורר פסק נכונה בכל אחת מארבע השאלות המשפטיות האמורות, ולא מצאתי כל טעות שהיא בקביעותיו המשפטיות ובהנמקה המשפטית שלוותה לכל קביעה וקביעה.

 

וודאי שלא ניתן לומר, שנפלה בפסיקתו של הבורר הנכבד טעות יסודית ביישום הדין וממילא וודאי שלא נגרם עיוות דין, וכאמור אוחזת אני בדעה שבדין נדחתה תביעתם הצהרתית של המערערים.

 

7.         לא אוכל לחתום פסק דיני זה מבלי שאציין כי תמימת דעים אנוכי עם פרקליט המשיב, כי הערעור במקרה דנן מבוסס רובו על קביעות עובדתיות של הבורר ולא על קביעות משפטיות.

 

 

            גם בערעור שבזכות, כלל ידוע הוא במשפטנו, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בנקל בקביעות ובממצאים עובדתיים של הערכאה  הדיונית, והתערבות שכזאת נעשית אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. קל וחומר, שהמדובר בפסק בוררות, שעל פי מצוות המחוקק בסעיף 29ב' לחוק הבוררות, לא ניתן להתערב בו עובדתית, בפרט במקרה שבפנינו בו הבורר הקפיד הקפד היטב בכל הנוגע לגביית הראיות.

 

הבורר המכובד בפסיקתו קבע ממצאים שבעובדה מנומקים כראוי והנשענים, בין היתר, על אותו עקרון מובהק, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, שיש לבורר כאן כערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור, בכל הנוגע לאפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות.

 

8.         לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי.

 

המערערים יישאו בהוצאות המשיב בערעור זה בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק הן מהיום ועד לתשלום בפועל.

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

 

 

ניתן היום,  ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. 

רביעי, 11 מרס 2020 09:53

יוסף רוחמקין נ. יצחק מזרחי

Written by

פסק דין

 

1. המערערים הגישו במסגרת תיק ה"פ 15881-01-12 של בית משפט זה, תובענה למתן פסק דין הצהרתי. על פי הסכמת הצדדים, הועבר הסכסוך מבית המשפט לדיון בבוררות בפני עו"ד אהרון שפרבר (להלן: "הבורר").

 

בפני ערעור שהגישו המערערים על פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר ביום 10.12.12, אשר דחה את התביעה ההצהרתית שהגישו המערערים כנגד המשיב.

 

2. ביום 28.04.11 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל נגד המערערים בבקשה לממש משכון שנרשם על זכויות המערערים בדירה וזאת להבטחת הלוואה שנתן המשיב למערער מס' 1. בקשת המערערים להעביר את הדיון לבית המשפט לפי סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993, נדחתה והם הופנו לבית המשפט לבקשת סעד מתאים.

 

המערערים הגישו לבית משפט זה, תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי ובקשה לצו מניעה זמני האוסר את מימושו של המשכון. בהמלצת בית משפט זה, בחרו הצדדים לנהל את התיק בפני הבורר במסגרת בוררות.

93537992877

 

3. המערער מס' 1 והמשיב הגישו תצהירי עדות ראשית וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של עדים ומוצגים. פרוטוקול דיוני הבוררות אוחז 419 עמודים (ישיבות הבוררות הוקלטו ותומללו על ידי חברת "סטנוגרמה בע"מ").

 

דיוני ההוכחות בבוררות התקיימו בפני הבורר במועדים: 02.07.12, 09.07.12, 16.07.12 ו – 24.07.12.

 

במהלך ישיבות ההוכחות, נחקרו בעלי הדין והעדים, בחקירה נגדית וחוזרת. עם תום דיוני הבוררות, הגישו פרקליטי הצדדים סיכומים בכתב, ולאחר מכן ביום 10.12.12 ניתן על ידי הבורר פסק בורר מנומק.

 

4. לקראת הדיון בערעור בפני, הגישו הצדדים עיקרי טיעון ותיקי מוצגים. במועד הדיון בערעור, ביום 27.11.13, טענו הצדדים טיעוניהם בעל פה.

 

לאחר שעיינתי בכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות הן מהפן הפרוצדוראלי והן מהפן המהותי, כפי שיובהר להלן.

 

5. אתחיל בהיבט הדיוני. בהחלטה, שהתקבלה בהסכמת הצדדים, להעברת הדיון לבוררות, צויין במפורש כי אפשרות הערעור על פסק הבוררות תהא: "בהתאם לתיקון של חוק הבוררות" (ראה: שורה 17 בעמוד 4, לפרוטוקול הדיון מיום 02.04.12 בבית משפט זה, בתיק ה"פ 15881-01-12).

 

ביום 05.11.08 התקבל בכנסת (פורסם בס"ח 2186, תשס"ט, עמוד 22 ביום 12.11.08) תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, הידוע כתיקון חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט – 2008 (להלן: "התיקון לחוק הבוררות), שהוסיף, בין היתר, את סעיף 29ב לחוק הבוררות, והוא קובע (ס"ק א'):

 

"(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים, כי ניתן לערער על פסק הבוררות ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית בישום הדין, אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור ידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור בפני בית המשפט".

(ההדגשה שלי – ש.ק.ו).

 

שורת הדין עם המשיב בטענתו בפני, כי בנדון דידן, בהסכמת הצדדים להפניית הסכסוך לבוררות, נקבע כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי וכי הערעור על פסק הבוררות, כאמור, יהיה על פי התיקון לחוק הבוררות, ולפיכך חל בענייננו סעיף 29 ב לחוק הבוררות, המאפשר למערערים להגיש אך ורק בקשת רשות לערער על פסק הבוררות ולא הודעת ערעור! .

 

המערערים התעלמו מהוראות התיקון לחוק הבוררות, והגישו הודעת ערעור ולא בקשת רשות ערעור.

 

הודעת הערעור בתיק זה נוסחה כפי שמנוסח ערעור בזכות והמערערים התעלמו למעשה מן הבסיס הנדרש לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הבורר, ודהיינו: הצורך להראות כי נפלה טעות יסודית (!) בישום הדין אשר יש בו כדי לגרום לעיוות דין. די בכך כדי להוביל לדחיית הערעור דנן, שכאמור, לא הוגש בהליך הדיוני הנכון.

 

6. אמשיך בהיבט לגופו של עניין. בחנתי אנוכי האם בפסק דינו של הבורר נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. הגעתי לכלל מסקנה חד משמעית, כי ההפך הוא הנכון. הבורר אפשר לצדדים להביא כל עד וכל ראייה שחפצו להשמיעם ולהציגם בפניו. הבורר אפשר לפרקליטים לחקור באריכות את הצדדים ואת כל העדים מטעמם. פסק הבוררות מנומק כדבעי, ולא מותיר אבן על אבן.

 

ארבע שאלות מרכזיות עלו בדיון שבין הצדדים במסגרת הבוררות: שאלת חלותו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993, על הסכמי ההלוואה שבין הצדדים; קיומם של פגמים שורשיים בהתקשרות החוזית שבין הצדדים על פי דיני החוזים הכלליים, מידתם ונפקותם; מיהו הנושא בחובת ההוכחה במקרה זה; ואפשרות הבאת ראייה בעל פה לסתירת תכנם של הסכמי ההלוואה הכתובים והחתומים שבין הצדדים.

 

הבורר ניתח כל אחת מהשאלות המשפטיות, לאחר שקודם לכן הציג את טיעוני הצדדים בכל שאלה ושאלה, ופסק לגבי כל אחת מהשאלות. דעתי היא שהבורר פסק נכונה בכל אחת מארבע השאלות המשפטיות האמורות, ולא מצאתי כל טעות שהיא בקביעותיו המשפטיות ובהנמקה המשפטית שלוותה לכל קביעה וקביעה.

 

וודאי שלא ניתן לומר, שנפלה בפסיקתו של הבורר הנכבד טעות יסודית ביישום הדין וממילא וודאי שלא נגרם עיוות דין, וכאמור אוחזת אני בדעה שבדין נדחתה תביעתם הצהרתית של המערערים.

 

7. לא אוכל לחתום פסק דיני זה מבלי שאציין כי תמימת דעים אנוכי עם פרקליט המשיב, כי הערעור במקרה דנן מבוסס רובו על קביעות עובדתיות של הבורר ולא על קביעות משפטיות.

 

גם בערעור שבזכות, כלל ידוע הוא במשפטנו, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בנקל בקביעות ובממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, והתערבות שכזאת נעשית אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. קל וחומר, שהמדובר בפסק בוררות, שעל פי מצוות המחוקק בסעיף 29ב' לחוק הבוררות, לא ניתן להתערב בו עובדתית, בפרט במקרה שבפנינו בו הבורר הקפיד הקפד היטב בכל הנוגע לגביית הראיות.

 

הבורר המכובד בפסיקתו קבע ממצאים שבעובדה מנומקים כראוי והנשענים, בין היתר, על אותו עקרון מובהק, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, שיש לבורר כאן כערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור, בכל הנוגע לאפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות.

 

8. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי.

 

המערערים יישאו בהוצאות המשיב בערעור זה בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק הן מהיום ועד לתשלום בפועל.

 

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

 

פסק דין

 

1. המערערים הגישו במסגרת תיק ה"פ 15881-01-12 של בית משפט זה, תובענה למתן פסק דין הצהרתי. על פי הסכמת הצדדים, הועבר הסכסוך מבית המשפט לדיון בבוררות בפני עו"ד אהרון שפרבר (להלן: "הבורר").

 

בפני ערעור שהגישו המערערים על פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר ביום 10.12.12, אשר דחה את התביעה ההצהרתית שהגישו המערערים כנגד המשיב.

 

2. ביום 28.04.11 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל נגד המערערים בבקשה לממש משכון שנרשם על זכויות המערערים בדירה וזאת להבטחת הלוואה שנתן המשיב למערער מס' 1. בקשת המערערים להעביר את הדיון לבית המשפט לפי סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993, נדחתה והם הופנו לבית המשפט לבקשת סעד מתאים.

 

המערערים הגישו לבית משפט זה, תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי ובקשה לצו מניעה זמני האוסר את מימושו של המשכון. בהמלצת בית משפט זה, בחרו הצדדים לנהל את התיק בפני הבורר במסגרת בוררות.

93537992877

 

3. המערער מס' 1 והמשיב הגישו תצהירי עדות ראשית וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של עדים ומוצגים. פרוטוקול דיוני הבוררות אוחז 419 עמודים (ישיבות הבוררות הוקלטו ותומללו על ידי חברת "סטנוגרמה בע"מ").

 

דיוני ההוכחות בבוררות התקיימו בפני הבורר במועדים: 02.07.12, 09.07.12, 16.07.12 ו – 24.07.12.

 

במהלך ישיבות ההוכחות, נחקרו בעלי הדין והעדים, בחקירה נגדית וחוזרת. עם תום דיוני הבוררות, הגישו פרקליטי הצדדים סיכומים בכתב, ולאחר מכן ביום 10.12.12 ניתן על ידי הבורר פסק בורר מנומק.

 

4. לקראת הדיון בערעור בפני, הגישו הצדדים עיקרי טיעון ותיקי מוצגים. במועד הדיון בערעור, ביום 27.11.13, טענו הצדדים טיעוניהם בעל פה.

 

לאחר שעיינתי בכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות הן מהפן הפרוצדוראלי והן מהפן המהותי, כפי שיובהר להלן.

 

5. אתחיל בהיבט הדיוני. בהחלטה, שהתקבלה בהסכמת הצדדים, להעברת הדיון לבוררות, צויין במפורש כי אפשרות הערעור על פסק הבוררות תהא: "בהתאם לתיקון של חוק הבוררות" (ראה: שורה 17 בעמוד 4, לפרוטוקול הדיון מיום 02.04.12 בבית משפט זה, בתיק ה"פ 15881-01-12).

 

ביום 05.11.08 התקבל בכנסת (פורסם בס"ח 2186, תשס"ט, עמוד 22 ביום 12.11.08) תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, הידוע כתיקון חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט – 2008 (להלן: "התיקון לחוק הבוררות), שהוסיף, בין היתר, את סעיף 29ב לחוק הבוררות, והוא קובע (ס"ק א'):

 

"(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים, כי ניתן לערער על פסק הבוררות ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית בישום הדין, אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור ידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור בפני בית המשפט".

(ההדגשה שלי – ש.ק.ו).

 

שורת הדין עם המשיב בטענתו בפני, כי בנדון דידן, בהסכמת הצדדים להפניית הסכסוך לבוררות, נקבע כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי וכי הערעור על פסק הבוררות, כאמור, יהיה על פי התיקון לחוק הבוררות, ולפיכך חל בענייננו סעיף 29 ב לחוק הבוררות, המאפשר למערערים להגיש אך ורק בקשת רשות לערער על פסק הבוררות ולא הודעת ערעור! .

 

המערערים התעלמו מהוראות התיקון לחוק הבוררות, והגישו הודעת ערעור ולא בקשת רשות ערעור.

 

הודעת הערעור בתיק זה נוסחה כפי שמנוסח ערעור בזכות והמערערים התעלמו למעשה מן הבסיס הנדרש לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הבורר, ודהיינו: הצורך להראות כי נפלה טעות יסודית (!) בישום הדין אשר יש בו כדי לגרום לעיוות דין. די בכך כדי להוביל לדחיית הערעור דנן, שכאמור, לא הוגש בהליך הדיוני הנכון.

 

6. אמשיך בהיבט לגופו של עניין. בחנתי אנוכי האם בפסק דינו של הבורר נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. הגעתי לכלל מסקנה חד משמעית, כי ההפך הוא הנכון. הבורר אפשר לצדדים להביא כל עד וכל ראייה שחפצו להשמיעם ולהציגם בפניו. הבורר אפשר לפרקליטים לחקור באריכות את הצדדים ואת כל העדים מטעמם. פסק הבוררות מנומק כדבעי, ולא מותיר אבן על אבן.

 

ארבע שאלות מרכזיות עלו בדיון שבין הצדדים במסגרת הבוררות: שאלת חלותו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993, על הסכמי ההלוואה שבין הצדדים; קיומם של פגמים שורשיים בהתקשרות החוזית שבין הצדדים על פי דיני החוזים הכלליים, מידתם ונפקותם; מיהו הנושא בחובת ההוכחה במקרה זה; ואפשרות הבאת ראייה בעל פה לסתירת תכנם של הסכמי ההלוואה הכתובים והחתומים שבין הצדדים.

 

הבורר ניתח כל אחת מהשאלות המשפטיות, לאחר שקודם לכן הציג את טיעוני הצדדים בכל שאלה ושאלה, ופסק לגבי כל אחת מהשאלות. דעתי היא שהבורר פסק נכונה בכל אחת מארבע השאלות המשפטיות האמורות, ולא מצאתי כל טעות שהיא בקביעותיו המשפטיות ובהנמקה המשפטית שלוותה לכל קביעה וקביעה.

 

וודאי שלא ניתן לומר, שנפלה בפסיקתו של הבורר הנכבד טעות יסודית ביישום הדין וממילא וודאי שלא נגרם עיוות דין, וכאמור אוחזת אני בדעה שבדין נדחתה תביעתם הצהרתית של המערערים.

 

7. לא אוכל לחתום פסק דיני זה מבלי שאציין כי תמימת דעים אנוכי עם פרקליט המשיב, כי הערעור במקרה דנן מבוסס רובו על קביעות עובדתיות של הבורר ולא על קביעות משפטיות.

 

גם בערעור שבזכות, כלל ידוע הוא במשפטנו, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בנקל בקביעות ובממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, והתערבות שכזאת נעשית אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. קל וחומר, שהמדובר בפסק בוררות, שעל פי מצוות המחוקק בסעיף 29ב' לחוק הבוררות, לא ניתן להתערב בו עובדתית, בפרט במקרה שבפנינו בו הבורר הקפיד הקפד היטב בכל הנוגע לגביית הראיות.

 

הבורר המכובד בפסיקתו קבע ממצאים שבעובדה מנומקים כראוי והנשענים, בין היתר, על אותו עקרון מובהק, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, שיש לבורר כאן כערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור, בכל הנוגע לאפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות.

 

8. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי.

 

המערערים יישאו בהוצאות המשיב בערעור זה בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק הן מהיום ועד לתשלום בפועל.

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

רביעי, 11 מרס 2020 09:53

פסק דין בתביעה לפינוי מושכר

Written by

מיני-רציו

עורכי-דין – מעורבות עו"ד במשא ומתן לרכישת מקרקעין אינה מחייבת את המסקנה שתשלום שכר הטרחה הוא בגדר דמי תיווך

ביהמ"ש נדרש לשאלה האם שכ"ט שהובטח לעורך-דין עם חתימת חוזה מכר הוא בגדר דמי תיווך אסורים על-פי חוק לשכת עורכי-הדין וכללי לשכת עורכי-הדין (איסור עיסוק בתיווך).

ביהמ"ש קבע על בסיס פסיקה קודמת שגם אם עורך-הדין מתערב במהלך המו"מ שבין הצדדים, ואינו עוסק אך ורק בניסוח החוזה לאחר שהצדדים הגיעו לידי הסכם, אין לראות במקרה משום תיווך, אם עורך הדין לא נתבקש לחפש קונה או מחיר. נקבע שאפשר להבין שעורך-דין העורך הסכם אינו מוגבל רק לניסוח החוזה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה. גם התייעצות הלקוח עם עורך-דין נוסף אינה מחייבת את המסקנה שהאמור בדמי תיווך, שכן לא נדיר הוא כי צד לחוזה אינו מסתפק בעורך-דין העורך את ההסכם, אלא מתייעץ גם בקרוב או בעורך-דין אחר.

במקרה דנן נקבע על בסיס האמור כי השכר שהובטח לעורך הדין אינו בגדר דמי תיווך.

 

פסק דין

רקע

1.     ביום 24.10.00, נחתם חוזה בין עמותת מייסדי הדר רמתיים ובוניה, ע"ר (להלן: "העמותה"), לבין הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 3, למכירת מחצית זכויות הבעלות במקרקעין בהוד השרון, הידועים כחלקה 386 בגוש 6455 (להלן: "המקרקעין")

 

לנתבעת 2, תמורת סך השווה ל-450,000 דולר בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכם הראשון") ת/4. בו ביום הוצאה קבלה ע"י התובע לנתבעת 2, אודות קבלת שיק דחוי ע"ס 96,922 ₪, ז.פ. 30.11.00 (להלן: "השיק") וכשצויין"חוזה לרכישת מקרקעין מעמותת מייסדי רמתיים" (להלן: "הקבלה").נ

5129371 

       למסמכים האמורים קדמו המסמכים כדלקמן:

 

א.    מכתב מיום 11.9.00 המופנה מהנתבעת 2 לתובע שעניינו, רכישת המקרקעין וכשמצויין בו "כמוסכם בינינו הננו להתחייב כי עם חתימת חוזה המכר נשלם לך סך 20,000 $ פלוס מע"מ. הננו מבקשים כי בנוסף תפעל כי חברתנו תרכוש את החלקה הצמודה של משפחת... במזומן או בקומבינציה ואתה תטפל מטעמנו כעו"ד מכירת הדירות בפרוייקט שיבנה על שתי החלקות".ב

 

ב.    מכתב מהנתבעת 2 לעמותה באמצעות התובע וכשגם מכתב זה עניינו, רכישת הזכויות במקרקעין. במכתב זה מציינת הנתבעת 2, כי רכשה לאחרונה מחברה אחרת את המחצית האחרת של החלקה וכי הנתבעת 2 מבקשת לרכוש את חלקה של העמותה בחלקה, דהיינו, המקרקעין תמורת 450,000 דולר, וזאת בארבעה תשלומים שווים.ו

       כן צויין, כי מס שבח מקרקעין, מס מכירה ומיסי רכוש ועיריה עד יום החתימה על העמותה ואילו מס רכישה והיטל השבחה על הנתבעת 2.נ

       בסופו של המכתב צויין "עם אישור ההצעה ע"י האסיפה הכללית שלכם אנו מוכנים לחתימת החוזה שיערך ע"י עו"ד אלחנן ויניצקי".ב

 

ג.     במכתב מיום 28.9.00, מהתובע לנתבע 3 מצויין, כי רצ"ב טיוטת החוזה וכי לאחר עיונו יוחזר, על מנת להעבירו לאישור הנהלת העמותה.ו

 

2.     ביום 2.11.00 נחתם הסכם ביחס לאותם מקרקעין, אולם עתה הרוכשת הינה הנתבעת 1, באמצעות הנתבעים 3 ו- 4, וכן ה"ה אריה וגליל מימון (להלן: "החוזה השני").נ

       לטענת התובע, העסקה שבהתאם להסכם הראשון התבטלה, הואיל והנתבע 3 חפץ כי ההתקשרות תהא עם הנתבעת 1. השיק הוחזר לנתבע 3 ומאידך, נערך מסמך שכותרתו כשם הנתבעת 1 והמופנה לתובע וכשמצויין בו "הננו להתחייב לשלם לך סך 96,922 ₪   ב-4 תשלומים כולל מע"מ", כשבמקום החתימה מצויינת הנתבעת 1 וכשלכאורה, מתנוססות ארבע חתימות.ב

 

       יצויין, כי  מלכתחילה בנוסח המודפס צויין, כי התשלום עד 15.11.00, אולם מועד זה נמחק ובמקומו הוסף בכתב יד נושא ארבעת התשלומים וכן שהסכום כולל מע"מ (להלן: "ההתחייבות").ו

 

3.     המפורט לעיל הינו נשוא התביעה דנן וכשהתובע מגיש ביום 8.10.01 תביעה כספית ע"ס 103,123 ₪ כשהסכום הינו שיערוך ההתחייבות.נ

בכתב התביעה נטען, בין השאר, כדלקמן:

 

א.    כי הנתבעת 1 הוקמה לשם ההתקשרות בחוזה החדש.ב

 

ב.    בעת עריכת ההתחייבות, טרם היו בידי הנתבעת 1 שיקים, ועל כן ניתנה ההתחייבות "תוך שהתחייבותם האישית של הנתבעים 3-4 כי שכ"ט ישולם כמוסכם".ו

 

ג.     ביום 5.11.00 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת 1, כשהתשלום בגין כך מבוצע ע"י הנתבעת 2.נ

 

ד.    חרף הדרישות, לא קיבל התובע את שכ"ט.ב

 

ה.    התובע טוען כי יש לחייב את הנתבעת 2, יחד ולחוד, עם הנתבעת 1 וזאת הן לאור ההתחייבות המקורית של הנתבעת 1 לתשלום שכ"ט והן "ערבוב בין החברות..." אשר בא לידי ביטוי באופן התשלום בגין הערת אזהרה.ו

 

ו.     כי יש לחייב את הנתבעים 3 ו-4  בגין הרמת מסך, פעולת המירמה עת שקיבלו את השיק, כי הנתבעים האמורים נהגו בדרך של מימון דק, עת ששיעבדו את מלוא הזכויות בנתבעת 1 ללא הגבלה.נ

 

4.     טענתם המרכזית של הנתבעים בכתב ההגנה, כי דרישת התובע לשכ"ט אין היא "אלא מסווה לתביעה לקבל דמי תיווך על עסקת מקרקעין...", כל זאת בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין [אסור עסוק בתווך], תשל"א – 1971.ב

       כן נטען, כי לאור נוסחם של החוזים עולה, כי התובע היה עורך דין העמותה המוכרת, בלבד.ו

 

       בסעיף 19 לכתב ההגנה, לאחר שנטען קודם לכן, כי מדובר על שכ"ט דמיוני, טוענים הנתבעים, כי"היתה מחשבה לשכור שירותיו של התובע כלווי משפטי לפרוייקט על המקרקעין נשוא העסקה בחוזה, אולם הנתבעים שינו דעתם וזאת בטרם נעשה דבר ע"י התובע עבורם. לפיכך, אין לתובע כל זכות לקבל לידיו שכ"ט עתידי...".נ

       לבסוף, נטענה אף טענה בעניין סמכותו של ביהמ"ש, הואיל ומדובר על יחסי נאמנות.ב

 

5.     התובע חזר בו למעשה מעילות של תרמית או הרמת מסך ביחס לנתבעים 3 ו-4 וכשהעילה הנטענת כנגדם הינה, ההתחייבות האישית.ו

 

6.     השאלה המרכזית הנצרכת להכרעה, האם מדובר במקרה שלפנינו על תווך של התובע והאם הסכום שנקבע כשכ"ט למעשה דמי תווך הוא.נ

       בהקשר לטענה זו נצרכו הצדדים גם לשאלה אם הנתבעות או מי מהן, היו מיוצגות ע"י עו"ד אחר, בעת כריתת החוזים השונים.ב

 

הראיות

 

7.     התובע בתצהירו כעדות ראשית ת/1 מצהיר, בין השאר כדלקמן:

 

א.    כי בחודש אוקטובר 2000, נערכה פגישה בין הנתבע 3 לבין חברי הנהלת העמותה וכשבפגישה זו סוכמו תנאי העסקה וכי "הייתי עורך הדין היחיד וסוכם שאני כעו"ד, מטעם 2 הצדדים אערוך את חוזה המכר ואטפל ברישום הנכס על שם הקונה".ו

       ביום 24.10.00 נחתם החוזה הראשון וכשבאותה פגישה "נכח גם עו"ד עזריה שהוצג בפני על ידי מר אטדגי כקרוב משפחתו. עו"ד עזריה הסתפק בעיון בחוזה בנענוע ראשו כי החוזה בסדר. עו"ד עזריה לא הוצג ולו גם ברמז כעו"ד המייצג את חברת אטדגי".נ

 

ב.    ב-2.11.00, נערכה העסקה החדשה וכשהנתבע 3 בעל מניות ומנהל בנתבעת 1 "כאשר פרט לשם הקונה היתה זהות מוחלטת בין 2 החוזים".ב

       עוד הוסיף "...כי במעמד החתימה על החוזה עם סיטי טאוור הופיע עו"ד אביתר אנגלרד וגם הוא עיין בחוזה במשך מספר דקות ונתן את אישורו לחתימה".ו

 

ג.     ההתחייבות של הנתבעת 1 ניתנה בהעדר פנקס שיקים ובמעמד חתימת החוזה השני "תוך התחייבותם האישית של אהרון אטדגי ודוד מיימון כי שכ"ט ישולם כמוסכם..." ברצוני להדגיש, כי במעמד חתימת ההתחייבות לתשלום שכר הטרחה התחייבו בפני אישית הן מר אטדגי והן מר מיימון כי ההתחייבות תכובד במועד".נ

 

ד.    נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת 1 וכשהתשלום בגין הרישום וקבלת נסח בוצע ע"י הנתבעת 2 וכשהתובע פועל את כל הפעולות הדרושות מבחינת שני הצדדים, להשלמת העברת הבעלות "לרבות פעולות בועדה המקומית לתכנון ולבניה בנושא היטל השבחה", אשר בהתאם לחוזה הוטל על הקונה וכי בכל אותה תקופה לא פעל עו"ד אחר מטעם הנתבעת 1.

 

ה.    עד למשלוח מכתב דרישה, לא עלתה כל טענה כאילו התובע אינו זכאי לתשלום אלא "נאמר לי כל העת... שהחברה אמורה לקבל כספים ומתוך הכספים הראשונים שתקבל תשלם לי את חובה" כשהדברים נאמרים מספר פעמים, הן ע"י נתבע 3 והן ע"י נתבע 4.ב

 

8.     א.         במסגרת חקירתו בביהמ"ש בעמ' 1 מעיד התובע "אני לא הייתי בשום אופן

       מתווך. הם הגיעו אלי לאחר שהם כבר יצרו קשר עם האנשים, זה היה תנאי לעסקה שישולם שכ"ט 20,000 דולר כל צד בעניין הזה, והצד השני אכן קיבל את זה".ו

 

       בעמ' 23 מסביר התובע, כי יצג את העמותה בתביעה בביהמ"ש המחוזי ולאחר מכן בביהמ"ש העליון, כשתוצאה מפעולתו "מחצית המגרש הוחזרה..." לעמותה.נ

       לדבריו, הנתבע 3 פנה אליו לאחר שהופנה ע"י מנהל החברה שמכרה את זכויותיה במחצית האחרת לנתבעת 2 ולאחר שיצרו קשר "עם מר ברנוביץ שהיה מזכיר העמותה ושניהם הפנו אותו אלי כדי לקדם את נושא חוזה המכירה. באותו מעמד הוא אמר לי, תשמע, ביוזמתו, אין  לי עו"ד אני רוצה שתטפל עבורי בעניין  ומה יעלה שכר טרחתי בעניין, אמרתי לו במפורש כי שכר טרחתי 20,000 דולר + מע"מ".ב

 

       בהמשך, "לשאלה ממה זה נגזר, לא היתה נגזרת מיוחדת בעניין. מורכבות העסקה זה דבר אחד, המעורבות שלי בכל נבכי התיק במשך כל התקופה, ודרשתי את שכרי בצורה כזאת, והוא הסכים לכך".ו

       כן הוא מציין שם, כי אם אכן היה מיוצג הנתבע 3 ע"י עו"ד מטעמו, שהיה מטפל בכל  הנושא, אזי, לא היה זכאי לשכ"ט וכי "ה-20,000 דולר אינה נגזרת של אחוזים אלו או אחרים מהעסקה" וכשהוא מאשר כי הסכום האמור אינו נגזרת של היקף או התקשרות ספציפית עם הנתבעים 3 ו-4 "אלא, פשוט סכום שנקבתי לחברת אטדגי".נ

 

ב.    בכל הקשור לעסקה הראשונה ומעורבותו של עו"ד עזריה, מעיד התובע בעמ' 19 כי לא היה לו כל קשר עם עו"ד עזריה טרם חתימת החוזה הראשון וכי "מר אטדגי הודיע לי יום יומיים לפני הפגישה לחתימת החוזה יש לו קרוב משפחה שהוא גם עו"ד וכדי שלא יטענו שלא באתי עם עו"ד אני אביא אותו שיקרא את החוזה אבל זה לא פוגע שום דבר במחוייבות שלי כלפיך, שלא תדאג, במילים אלה אמר"

 

ג.     בכל הקשור לעסקה השניה, מעיד התובע בעמ' 15 "עו"ד אנגלרד הופיע רק בשלב חתימת החוזה עם הנתבעת 1 ולא היה לו שום מעורבות בכך. הוא הגיע רק לחתימת החוזה. העיר הערה על תוספת של כמה מילים, לא כ"כ משמעותית, והחוזה נסתיים בחלקו...". עוד הוא מוסיף, כי הוא בטוח בכך שעו"ד אנגלרד נכח במעמד חתימת ההתחייבות. הוא מסביר שכל ההתכתבות עם עו"ד אנגלרד היתה בשלבים המאוחרים לאחר שנותק הקשר עם הנתבעת 1 (16) וכי הקשר נוצר לאחר שלא בוצעו התשלומים וכי דווקא מתוך דבריו הבין כי אינו מייצגם ושיפנה ישירות אל הנתבעים.ב

       אכן, עו"ד אנגלרד ביקש את מסמכי ההעברה, אולם, עמדת התובע היתה כי טרם מלוא התשלומים, לא יועברו המסמכים.ו

 

ד.    בכל הקשור להתחייבות האישית, מעיד התובע בעמ' 17, כי ההתחייבות הכתובה   הינה אכן של הנתבעת 1 וכי אכן אין התחייבות אישית בכתב של הנתבעים 3 ו-4, אולם, ביחס לנתבע 4 "הוא התחייב והבטיח לי אישית שהתחייבות תכובד, מכיוון שהחלפתי שיק שהיה בידי מההתחייבות הזאת והוא הבטיח לו שהוא אישית, דוד מימון ואטדגי, שניהם התחייבו בפני אישית".נ

 

       לשאלת ביהמ"ש, הוא מסביר שמצא לנכון להחתים את הנתבעת 1 "כדי שיהיה מסודר". אולם, ביחס לנתבעים 3 ו-4 האמין להם וכשבעמ' 19 הוא מציין את נסיונות יצירת הקשר עם הנתבעים, וכשאלו לא טענו כי לא מגיע שכר הטרחה, אלא, "הם אמרו שקשה להם מבחינה כלכלית לעמוד בזה".

 

9.     הנתבע 4 לא מצא לנכון להעיד בביהמ"ש וכשהנתבע 3 בתצהירו כעדות ראשית נ/1  מוצא לנכון לערב בין טענות וטיעונים משפטיים לבין עובדות.ב

 

       עם זאת, בחינת העובדות, מהראוי לפרט מהתצהיר כדלקמן:

 

א.    כי בחוזה הראשון הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד עזריה.ו

 

ב.    כי היתה מחשבה לשכור את שירותיו של התובע וכי בסופו של יום התובע לא התבקש לטפל עבורם, וכי עו"ד אנגלרד יצג את הנתבעת 1 בחוזה השני.נ

 

10.   הנתבע 3 לא מצא לנכון לפרט, לא בכתב הגנתו ולא בתצהיר, גירסה בכל הקשור לעצם מתן השיק ולאחר מכן ההתחייבות, וכבר עתה יש לציין כי התובע התנגד לכל שינוי חזית.ב

       עם זאת, במסגרת ישיבת קדם המשפט מעיד הנתבע 3, כי אכן הופנה לתובע ע"י מנהל אותה חברה ממנה רכשה הנתבעת 2 את המחצית האחרת וכי הפגישה הראשונה היתה יחד עם עו"ד עזריה "החלטנו כי אנו קונים. 20,000 דולר דובר על זה שהוא ביקש ממני, כמי שהביא את העסקה..." (1).ו

       עוד הוא מסביר בעמ' 2, כי "למעשה 20,000 דולר זה שאני אקנה את הקרקע ובמקום שאני אשלם כסף נבנה אולם ספורט. הוא ביקש ממני שיק לדבר זה. נתתי שיק. הכוונה ה-20,000 דולר בסכום הזה אני אקנה את המגרש הזה".

       בהמשך הוא מסביר "הוא נתן לי את השיק בחזרה כי לא התכוונתי לבנות את המגרש הזה". הוא מאשר כי כדי להחזיר את השיק, כלשונו, נחתמה ההתחייבות.

       בהמשך הוא מציין "המגרש לא יצא, הוא אמר לי כי הוא מחזיר לי את השיק, מה יוציא לי מהדבר הזה, אמרתי לו שכ"ט נבצע את הבנייה, נעלה לקרקע ואתה תקבל את דמי הטירחה שלו. אמרנו לו כשנתחיל לבנות ניתן לו את דמי הטירחה, כדי שיטפל בפרוייקט כעו"ד מטעם הפרוייקט. זה היה אמור להיות בניין משרדים, בנין מגורים...".

 

       מחקירתו הנגדית, מהראוי לפרט כדלקמן:

 

א.    עו"ד עזריה הינו גיסו (27), תוך שבעמ' 28 הוא חוזר ומעיד שעו"ד עזריה אכן, היה עימו בעת כל הפגישות שקדמו לחתימת החוזה הראשון. אולם, אין הוא יכול להציג מסמך או התכתבות בין התובע לבין עו"ד עזריה וכשאין לו הסבר מדוע לא צויין הדבר בתצהירו.

 

ב.    בעמ' 29 מתקשה העד להסביר, הכיצד ת/6 (הוא מכתב טיוטת החוזה) נשלח אליו ולא לעו"ד עזריה.

 

ג.     בעמ' 30 הוא חוזר ומסביר, כי ה-20,000 דולר ניתנו למקרה שלא ידרש לשלם את ה-450 אלף דולר אלא, אם ניתן יהיה לבנות אולם ספורט או מבנה כלשהוא כשהוא נדרש בעמודים 31 ו-32 להסביר, הכיצד גירסתו זו מתיישבת עם מתן שיק דחוי לתקופה קצרה, הוא משיב "הוא היה אמור לסדר לי את העסקה הזאת, שאני אבנה את אולם הספורט ו/או בנין כל שהוא אבל הכל נפל".

 

ד.    בעמ' 32 הוא מעיד, כי "עו"ד עזריה היה במעמד נתינת השיק, הוא מכיר את כל הסיפור של ה-20,000 דולר, בודאי...".

 

ה.    באותו עמוד, לשאלה אם התחייב באופן אישי בעת קבלת השיק חזרה שהתשלום יתבצע הוא משיב"לא. באופן  אישי לא התחייבתי. נתתי שיק..."

       בהמשך הוא מעיד, כי התובע ביקש שהנתבעת 1 "תחייב במקומי".

 

ו.     בעמ' 33 הוא מציין, כי הן עו"ד עזריה והן עו"ד אנגלרד היו נוכחים בעת חתימת ההתחייבות.

 

11.   נוכח עדותו של הנתבע 3, היינו מצפים לקבלת תצהיר מפורט של עו"ד עזריה.

       אולם, תצהירו נ/2 הינו תצהיר קצר, וכשבתצהירו זה מצהיר עו"ד עזריה, כי יצג את הנתבעת 2 מול העמותה, זאת ותו לא.

       במסגרת חקירתו הנגדית הוא מאשר, שאכן באותה עת היה עו"ד מזה כשנה, ואולם, הוא טיפל ברכישת הזכויות במחצית האחרת של החלקה.

       לשאלה מדוע לא טרח לפרט בתצהירו את האמור, הוא מסביר כי תיק המסמכים היה בארכיב.

       בעמ' 36 הוא מעיד, כי "ישבנו עם התובע ממאי 00', הבעיה הגדולה שלנו היתה עם שיכון אזרחי שהיתה עסקה מורכבת וארוכה. התייחסנו לתובע, גם אהרון וגם אני כבן משפחה מאותו הצד שלנו. הוא בשם העמותה ואני בשם אהרון".

       עם זאת, אין לעד הסבר מדוע טיוטת החוזה לא נשלחה אליו, אלא מסביר כי הנתבע 3 העביר לו את נוסח הטיוטה וכי אמר לנתבע 3 "מה הבעיות שיש בהסכם. לתובע אני לא פונה. והסברתי גם למה לא".

       עוד הוא מסביר, כי התפלא על מתן השיק וזאת כעו"ד צעיר, אולם הנתבע 3 הסביר "שהכוונה שהתובע יביא עיסקה טובה בשביל אהרון, ודיבר על המגרש כדורסל שהוא אמור לבנות ואז יש הצדקה למחיר הזה".

       העד מתקשה להסביר מדוע אין הוא מופיע כמיופה כוח.

 

12.   לפנים משורת הדין ובהסכמת התובע, אושרה העדת עו"ד אנגלרד, אשר בתצהירו נ/3 מעיד, כי יצג את הנתבעת 1 במו"מ לקראת חתימת החוזה השני, במועד חתימתו ובהליכים להשלמת העסקה ואף שוחח בטלפון עם התובע ופרט את הערותיו להסכם, תוך שהוא מצרף מסמכים ממסמכים שונים.

       בסעיף 8 לתצהירו הוא מציין "בכל שלב שהוא לא יצג עו"ד ויניצקי את החברה".

במסגרת חקירתו הנגדית, התנגד ב"כ הנתבעים לחשיפת נושא שכר טרחתו של עו"ד אנגלרד.

בהמשך, בעמ' 41, הוא מאשר כי למיטב זכרונו התובע לא שלח לו חומר, אם כי אינו בטוח בכך, וביחס לפניות שלו לתובע הוא מפנה למסמכים השונים.

 

בכל הקשור להחזר השיק ולמסמך ההתחייבות הוא מעיד "אין לי ידיעה אישית על כך" וכשלדבריו, נודע לו על כך בדיעבד וללא ייעוץ עימו.

עוד הוא מעיד בעמ' 42, כי ביקש בעת חתימת החוזה כי יוסף שמו על יפוי הכוח.

בכל הקשור לנושא היטל ההשבחה הוא מעיד, שאכן לא טיפל, כי הטיפול בעניין היה מוטל על העמותה, להבדיל מחובת התשלום.

מבחינתו לא מדובר על עסקה חליפית, אלא כעסקה של הנתבעת 1, וכך ראה את הדברים.

ובעמ' 43 להתחייבות של אטדגי "הייתי אומר לסיטי טאואר שזה לא התחייבויות שלהם".

 

13.   בנוסף למסמכים שפורטו לעיל, הוצג מסמך ת/2 שהינו יפוי כח מהנתבעת 2 לתובע, יפוי כח בלתי חוזר וללא תאריך. כן הוצג ת/3, טיפול התובע בנושא היטל ההשבחה.

       עו"ד אנגלרד צרף לתצהירו מסמכים ממסמכים שונים, אולם עולה, כי המסמך הראשון הינו, לכאורה, עוד טרם חתימת החוזה הראשון ומאידך, צורף החוזה הראשון עם הערותיו של עו"ד אנגלרד, אשר מסתכמות, לכאורה, במחיקת אותו הואיל אשר מציין את רכישת החלק האחר וכן הוספה בסעיף 4.5 כי שחרור הכספים יבוא לאחר המצאת כל האישורים הנדרשים להעברה ובנוסף, בסעיף 8 המילה עו"ד לעניין יפוי הכוח.

       בנוסף, מכתבו של התובע לעו"ד אנגלרד מ-5.11.00 בדבר משלוח נסח + חוזה + פרוטוקול + אישור על רישום הערת אזהרה וכן מכתבו של עו"ד אנגלרד לעו"ד ויניצקי מ-31.10.00, אשר מבקש לדחות את הפגישה שנקבעה למחרת.

       בהמשך, מצורפים מסמכים לאחר חתימת החוזה השני. מכתבי התובע לעו"ד אנגלרד בעניין התשלום וכשבמכתב מיום 26.2.01 אשר שולח התובע לעו"ד אנגלרד, מציין התובע "הנני להזכירך, כי ביפוי הכח הבלתי חוזר שנחתם בשעתו ע"י העמותה רשום, בין היתר, שמך כמיופה כוח".

       עוד צויינה התחייבותו של התובע, כי עם העברת יתרת התמורה "וכן סך של 96,922 ₪, בהתאם להתחייבות הקונה, יועברו המסמכים הנ"ל אליך חתומים ומאומתים כדין".

       כן מצורף אותו יפוי כח וכשבמכתב מ-1.3.01 מעו"ד אנגלרד לעו"ד ויניצקי, מתבקש התובע, לאחר שמלוא יתרת התמורה עפ"י ההסכם שולמה, להעביר את המסמכים לצורך ביצוע ההעברה.

       לעניין מסמכים אחרונים אלו, יצויין כי התובע לא מצא לנכון לגלותם במסגרת גילוי המסמכים ואף לא לצרפם לחומר הראיות מטעמו.

 

ההיבט המשפטי

 

14.   טרם שנבחן את הראיות השונות, נפנה לבחינת השאלות המשפטיות הנצרכות בנושא טענת התווך:

 

א.    בע"א 6181/93 עו"ד עמנואל סולומונוב ואח' נ' שרבני ואח', תק-על 98 (2) 763, נדונה בהרחבה הסוגיה דנן.

באותו מקרה, העו"ד הוא זה שחיפש קונים אפשריים לרכישת זכויות במקרקעין וכששם נקבע שכ"ט של 100,000 דולר או לחילופין 15% משווי הקרקע וכשהתמורה המוצעת היתה בסכום של 450,000 דולר.

 

השופטת שטרסברג – כהן הסתייגה מכך שמדובר בהסכם תווך בלבד, הואיל וההסכם כלל גם שירותים משפטיים.

בכל הקשור למאפיינים של פעולת תווך, מציין ביהמ"ש כי העקריים שבהם "יזום מפגש בין הקונה והמוכר והגמרת העסקה  כתוצאה מאותו מפגש"  וכן "התנאת התשלום בביצוע העסקה באופן שבאין עסקה אין שכר גם אם הושקעה עבודה".

 

באותו מקרה מציין ביהמ"ש, כי אכן בשלב הראשון  דובר על תווך אולם, המשכו שירותים משפטיים.

ביהמ"ש מסביר, כי יחסי עו"ד – לקוח מושתתים על יחסי אימון וכי "מעורבות מסחרית אישית של עו"ד בעסקאות בהן הוא מטפל עבור לקוחו, עד כדי הפיכת צד לאותן עסקאות, או טיפול בעסקה שלא במעמד של נותן שירותים משפטיים, אלא במעמד של מתווך, עלול להביא לניגוד עניינים בין תפקידו של עורך הדין כמייצג לקוח, לבין האינטרס האישי של עורך הדין ולפגוע ביוקרת המקצוע ובאמינותו".

ביהמ"ש שם אף מוצא עסקה חד פעמית כנופלת בגדר האיסור, וכי על כן באותו מקרה, אכן החוזה הוא בלתי חוקי עפ"י סעיף  30 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ז – 1977, ולפיכך, בטל.

       יתר על כן, גם לא ניתן להזקק לסעיף 31 לחוק האמור ובגדר שכר ראוי.

 

עם זאת, ניתן החוזה להפרדה ובהסתמך על ראיה שהובאה על עסקה נוספת בה נקבע שכ"ט של 5%. זכאים עוה"ד לאותו שיעור.

 

כב' השופט טירקל אינו מקבל את אפשרות ההפרדה, אולם, סובר הוא כי מקור זכותם של  עוה"ד בדיני עשיית עושר ולא במשפט.

כן ראה ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בנייה בע"מ, פ"ד נו (1) 824, בכל הקשור למאפייני התווך כולל מעורבותו של עו"ד, בהקשר של אותו "גורם יעיל" של קשירת העסקה

 

ב.    מול הפסיקה האמורה, מהראוי להפנות לע"א 182/69 סלוטור נער נ' משה ישי – עו"ד ואח',  פ"ד כג (2) 795.

באותו מקרה "המערער רצה לרכוש חלקת קרקע מאדם בשם מר עזריאל. לשם כך פנה אל המשיב... שהיה בא כוח של אותו מר עזריאל, וביקש את עזרתו להשפיע עליו למכור לו את הקרקע, וכן לגבי תנאי המכירה ואומנם, המשיב השפיע על המוכר וכן עזר במשא – ומתן לגבי תנאי התשלום. לאחר שנוסחה טיוטת ההסכם, התייעץ המערער בעורך-דין שלו, הכניס אי-אלו שינוים, ורק אח"כ חתם על ההסכם".

אמנם, באותו מקרה טרם הוחל הכלל המשפטי האוסר על עו"ד לעסוק בתווך, והגם ששם נזקק ביהמ"ש לפעולה חד פעמית, ציין ביהמ"ש שם, כי באותו מקרה "...כשאין זו גם פעולה רגילה של מתווך. המשיב לא נתבקש לחפש קונה או מחיר, תפקידו העיקרי היה להביא לידי הסכם בין המוכר והקונה... ואפשר להבין כי עורך-דין העורך הסכם ... אינו עוסק רק בנסוח החוזה לאחר שהצדדים הגיעו לידי הסכם אלא על כל תנאיו ופרטיו, אלא יש ומתערב במהלך המשא ומתן שבין הצדדים...".

עוד הוסיף ביהמ"ש כי "העובדה כי לאחר ניסוח הטיוטה, התייעץ המערער עם עורך-דינו, אינה אומרת כי המשיב לא עשה למענו שירות משפטי, מקרה זה לא נדיר הוא כי צד לחוזה אינו מסתפק בעורך-דין העורך את ההסכם, אלא מתייעץ גם בקרוב שלו או אף בעורך-דין אחר...".

 

ג.     גם מעיון בחוק לשכת עורכי הדין ובכללים על פיו, נראה כי מדובר בעסקי תווך ואסור לשתף עצמו ברווחי עסקי תווך. לכאורה, כללים אלו עניינם אותם מאפיינים של תווך, דהיינו, יצירת קשר בין מוכר וקונה לגמר עיסקה, ולא לאחר שנוצר קשר בין המוכר והקונה.

 

הנסיבות דנן

 

15.   אם נחזור עתה לענייננו, ובדרך של השלכה לאמור בפרשת סולומונוב, הרי אם שם נאמר כי אחד מהמאפיינים לתווך, כי בהעדר עסקה אין שכר, במקרה דנן מדובר על היפוכם של דברים. דהיינו, בהעדר שכר אין עסקה.

       אם נבחן את נסיבות המקרה דנן, לא נראה כי ניתן לקבוע כי במקרה דנן מדובר על תשלום דמי תווך במסווה של שכר טרחת עו"ד.

       המקרה דנן דומה יותר לע"א 182/69 הנ"ל.

 

       יתר על כן, במקרה דנן, להבדיל מהמקרה שם, לא התבקשה, לכאורה, העזרה של התובע לכריתת העסקה אלא, שהנתבע 3 הופנה לכאורה, הן ע"י מנהל החברה האחרת וכן ע"י מזכיר העמותה לתובע, אשר פעל מטעם העמותה.

 

       אכן, אין חולק כי התובע נקב שכרו כעו"ד וכשנראה כי לפחות בעסקה הראשונה היה ברור ומוסכם, כי יטפל כעו"ד מטעם שני הצדדים.

       הגם שאין להתעלם מהעדר גילוי מלא ע"י התובע, בכל הקשור לעסקה השניה, הרי בכל הקשור להבדלי הגרסאות שבין התובע לבין הנתבע 3, בעקרם של דברים יש מקום ליתן אמון בעדותו של התובע מול עדותו של הנתבע 3.

 

       הנתבע 3 ניסה בחקירתו הנגדית להתחמק חזור ושנה ממתן תשובות לשאלות שנשאל ולא בכדי נצרך ביהמ"ש חזור ושנה להסביר, כביכול, לנתבע 3 פשר אשר נשאל, עד שניתנה תשובה לשאלה שנשאלה.

 

       יתר על כן, הנתבע 3 בחר לכבוש עדותו וגרסתו בדבר מהות אותו תשלום וכשבכתב ההגנה אין אנו מוצאים גירסה כגרסאות שמצא לנכון הנתבע 3 לפרט בפני ביהמ"ש.

 

       גם עו"ד עזריה, אשר נטען ע"י הנתבע 3 כי בקיא הוא בכל הקשור להתחייבות נשוא המחלוקת, החריש בתצהירו כעדות ראשית ורק בחקירתו הנגדית מתייחס הוא לאשר נאמר לו ע"י הנתבע 3 אודות פשר אותו תשלום.

 

       סבורני, כי ניתן לקבוע שאכן כגרסת התובע שהנתבע 3 אשר חפץ בעסקה, ציין בפניו כי אין לו עו"ד מטעמו, וכי התובע ייצגו וכשהתובע נוקב בשכרו.

       אכן, הסכום של 20,000 דולר בעסקה של 450,000 דולר אינו נגזר לכאורה כאחוזים של דמי תווך או כאחוזים של שכ"ט משווי העסקה. אולם, התובע הסביר  את מעורבותו וטיפולו הנמשך כעו"ד בכל הקשור לזכויות העמותה וכי בהתחשב בכך, זו היתה דרישתו כעו"ד המטפל בעסקה.

 

עוד נוסיף, ונציין, כי לא שוכנעתי, אם להתבטא בלשון המעטה, כאילו עו"ד עזריה טיפל כעו"ד מייצג בעסקה מטעם הנתבעת 2 או הנתבע 3.

לא בכדי, לא טרח עו"ד עזריה לפרט בתצהירו כעדות ראשית מאומה.

 בכל הקשור לאותו יצוג נטען ולא בכדי, לא ראינו ולא מצאנו את שמו של עו"ד עזריה בכל הקשור לעסקה.

יתר על כן, אם אכן עו"ד עזריה היה מעורב בניהול המו"מ כמייצג הנתבע 3, אין כל הסבר מדוע פניית התובע בכל הקשור לטיוטת החוזה מבוצעת ישירות לנתבע 3, כפי שאין כל הסבר מדוע מעיר כביכול עו"ד עזריה הערותיו ישירות מול התובע.

 

נראה, שאכן כגרסת התובע, הובא עו"ד עזריה כאותו בן משפחה, שהוא גם עו"ד למועד חתימת העסקה, וכשלמעשה, לא נטל חלק ולא היה אמור ליטול חלק בכל הקשור לעריכת הסכם ההתקשרות וביצוע העסקה.

 

16.   בכל הקשור לגרסותיו השונות של הנתבע 3 בדבר מהות אותו תשלום וכאילו מדובר בחיוב מותנה וקשור לנושא הקמת אולם ספורט, לא רק שכאמור לכאורה מדובר בשינוי חזית, אלא שבפועל נזנח טיעון זה, למעשה ע"י הנתבעים בסיכומיהם, למעט איזכור אותה גירסה, אולם זאת בהתייחס לסיכומי התובע וזאת בלבד.

 

       יתר על כן, לא בכדי לא הצליח הנתבע 3 להסביר כיצד מתיישבת גרסה זו עם מועד השיק הדחוי, וכיצד מתיישבים הדברים עם מסמכים נוספים מטעם הנתבע 3, אשר אין בהם זכר לאותה גרסה.

       במיוחד יפים הדברים, שאם אכן כגרסת הנתבע 3, מדוע לא בא הדבר לידי ביטוי באותו מסמך ההתחייבות של הנתבעת 1.

       מסמך זה אינו מותנה במאומה ומלכתחילה  נוסח באופן בלתי מותנה, תוך שנוקב אף תאריך וכל שמצאו לנכון הנתבעים לשנות, אותם 4 תשלומים וציון שהסכום כולל מע"מ.

       אם אכן כגרסתו של הנתבע 3, מדוע אין זכר בתיקון כי ההתחייבות מותנית בצורה כלשהיא.

       לא למותר להוסיף, כי הן בחוזה הראשון והן בחוזה השני, מדובר על עסקה במזומן ואף עו"ד אנגלרד אינו מעיד כאילו דובר על עסקה שאינה במזומן.

       לא למותר להוסיף, כי במכתב של הנתבע 2 מיום 11.9.00 לתובע, אכן הועלה נושא רכישת החלקה הצמודה, אולם, ביחס לכך, צויין כי התובע יהיה עורך הדין במכירת דירות בפרוייקט. אולם, כל זאת – בנוסףלאותה התחייבות של תשלום ה-20,000 דולר.

 

17.   מסקנתנו היא, שלמעשה, התובע לא פעל כמתווך ולא ביצע פעולת תווך.

       סוכם בין הנתבע 3 בשם הנתבעת 2, שאכן התובע יכהן כעו"ד גם מטעם הנתבעת 2 ויבוא על שכרו באותו סכום שננקב על ידו.

       ייתכן ואכן הנתבע 3, כאיש עסקים ממולח, סבר כי אם יציע לתובע כי הוא יהיה עורך הדין גם מטעמו, יקל לבצע את העסקה ועל כן הציע אשר הציע והסכים לאשר הסכים.

       לכאורה, אם לא היתה נכרתת העסקה השניה, רשאי היה התובע לממש את השיק שניתן לו.

 

18.   ומכאן לעסקה השניה.

       לא בכדי נזקקנו לניתוח העסקה הראשונה, הואיל והעסקה השניה הינה למעשה חליפתה של העסקה הראשונה.

       בהתייחס לעסקה אחרונה זו, נראה שאכן, עו"ד אנגלרד פעל מטעם הנתבעת 1, כולל אותן הערות של נוסח החוזה השני.

       עם זאת, אין מחלוקת כי ההערות היו טכניות בעיקרן, וכשקיימת זהות בין 2 החוזים.

       לכאורה, הנתבע 3 ידע ידוע היטב כי התובע יסכים לביטול ההתקשרות הראשונה באופן הפורמלי, בתנאי שלא יקופח שכרו.

       יתר על כן, לא בכדי, הסתירו, לכאורה, הנתבעים 3 ו-4 את מסמך ההתחייבות והקשור אליו לעו"ד אנגלרד.

 

       נראה, כי היה ברור, הן לתובע והן לנתבע 3 וממנו לנתבע 4, כי התובע יהיה עורך הדין אשר יטפל בעסקה, גם אם הנתבעת 1 תהא מיוצגת בעת החתימה ע"י עו"ד מטעמה.

       לא בכדי, טיפל התובע בכל הקשור לעריכת ההסכם, לישום הנדרש, הן בשלטונות מס שבח והן בטיפול בנושא  היטל  ההשבחה וכשאכן, בהתאם לסעיף 3.4, התובע מסיים מלאכתו עם המצאת כל האישורים לצד שכנגד, כולל יפוי כח.

       אכן, אם מלכתחילה היה מדובר אך ורק על העסקה השניה, יתכן והיינו נדרשים להתייחסות שונה מהמפורט לעיל.

       אולם, אין להפריד בין הדבקים ואין לראות את העסקה השניה במנותק מהעסקה הראשונה, וזאת כאמור בכל הקשור למסגרת היחסים שבין התובע מחד, לבין הנתבעים 3 ו-4 מאידך, הן באופן אישי והן כפועלים מטעמה של הנתבעת 1.

       האמור, להבדיל מאשר ידע וגולה לעו"ד אנגלרד ע"י הנתבעים 3 ו-4.

 

18.   לכל האמור נוסיף ונציין, כי התביעה דנן הוגשה רק ביום 18.10.01 וכשעוד ביום 26.2.01 מציין התובע בפנייתו לעו"ד אנגלרד אודות ההתחייבות לתשלום שטרם בוצע וכי רק לאחר מכן יועברו המסמכים וכן ב-22.8.01 פונה התובע במכתב דרישה לנתבעים 1, 3 ו-4, אולם, לא מצאנו ולא ראינו התכחשות מי מהנתבעים לאותו חיוב או טיעון כאילו אין התובע זכאי לאשר הוא דורש.

 

       יתר על כן לא נסתרה עדותו של התובע כי הנתבעים 3 ו-4 נימקו את עיכוב התשלום בקשיים כלכליים.

       אין זאת, כי רק לאחר הגשת התביעה מצאו לנכון הנתבעים לנסות ולמצוא דרך להתחמק מההתחייבויות וזאת בהעלאת הטענה של דמי תווך.

 

19.   מסקנתנו היא, כי ההתחייבות שרירה וקיימת וכהמשך להתחייבות הראשונית.

       מאידך, עצם הנסיון של הנתבע 3 להתכחש להתחייבויותיו או להתחייבות מי מהנתבעות, אומרת דרשני.

       כאמור, הנתבע 3 ידע ידוע היטב כי בסופו של יום, בהעדר כסף, אין עסקה, וכשידע כי האמור הוא חלק מתנאי העסקה וכשבסופו של יום מנסה הוא להתחמק מחבותו זו.

 

20.   ומכאן, לבחינת הקשור לכל אחד מהנתבעים:

 

א.    מעת שמדובר בשכר טרחת עו"ד, הרי העסקה עם הנתבעת 2 התבטלה והתובע אף הסכים לכך, ואף החזיר את השיק ועל כן, אין לכאורה, מקום לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט.

       הטיעון כי מדובר בערוב חברות בגין התשלום לרישום הערת אזהרה, מוטב היה שלא היה נטען.

 

ב.    הנתבעת 1 חתמה על ההתחייבות וזאת באמצעות המוסמכים מטעמה ואין חולק בדבר עצם ההתחייבות ולאור המסקנה דלעיל, גם ביחס לתוקפה.

 

ג.     ביחס לנתבעים 3 ו-4 טען התובע כאמור, כי קיימת התחייבות אישית של הנתבעים, כי התשלום יבוצע ומשלא בוצע, חייבים הנתבעים 3 ו-4 בתשלום.

       מדובר על כן בטענה של כעין ערבות אישית.

       בכל הנוגע לעסקה הראשונה, אכן נראה כי התובע הסתפק בהתחייבות הנתבעת 2 וביודעו כי היא זו שרכשה גם את המחצית האחרת של החלקה ויתכן ואף צפה להמשך הקשר העסקי , אם אכן יוקם פרוייקט בניה.

 

       עתה, מעת שההתקשרות עם חברה חדשה, כשלכאורה, נוסדה לצורך העסקה, היה מקום שהתובע יעמוד על הותרת השיק בידו כערבות של הנתבעת 2 להתחייבות הנתבעת 1.

       אולם הסביר הוא, שהתובע היה מוכן להחזיר את השיק רק לאחר שהובטח לו שאכן יבוא על שכרו, בהתחייבות אישית.

 

       מול האמור, מצופה היה כי הנתבעים 3 ו-4 יזקקו לנושא זה ולסתירתו, אם אכן שלא כדברי התובע.

       גם אם היינו דנים בהתחייבות הנתבע 3 בלבד היינו נדרשים לשאלת אי העדתו של הנתבע 4 כעד, אשר היה נוכח בארועים הרלוונטיים ואשר אם אכן כעמדת הנתבע 3, מצופה כי היה מוזמן לעדות ע"י הנתבע 3.

       בהעדר עדות שכזאת, הרי המנעות מהבאת עד מחזקת את גרסת התובע, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבעל דין אשר "משום מה" לא טרח להעיד בפני ביהמ"ש.

 

       למעשה, אם היינו מתייחסים לנתבע 4 בלבד, הרי די היה בהעדר עדותו לקבל את גרסת התובע שאכן, התחייב נתבע 4 שאכן התשלום ישולם ומשכך, גם לא נסתרה ההתחייבות הנטענת של הנתבע 3.

       לא בכדי, גם הנתבע 3 התייחס לנושא ההתחייבות האישית בשפה רפה, ושוב לא למותר לציין, כי עד להגשת התביעה לא טען  מי מהנתבעים האמורים כי לא היה מקום לדרישה האישית כנגדם.

       נראה, כי במקרה דנן, יפים הדברים שצויינו בפרשת סולומונוב ביחס לשרבני וחיובו האישי, גם  אם העובדות דנן אינן זהות במלואן.

       מכל מקום, נראה כי ללא החיוב האישי של הנתבעים 3 ו-4, שאכן הנתבעת 2 תשלם, לא היה מוכן התובע להשיב את השיק ולהסתפק בהתחייבות הנתבעת 2 בלבד.

 

21.   לבסוף עלי לציין, כי גם אם עו"ד מייצג צד, עליו להמנע מהזקקות להאשמות וסגנון כלפי הצד שכנגד, בדרך שנקטו בה הנתבעים בסיכומיהם.

       כאמור, משקבענו כי לא מדובר בתשלום דמי תווך, שוב אין אנו נזקקים לטענות מדיני התווך שבסיכומי הנתבעים.

       כך מדובר בתביעה כספית שאינה נובעת מיחסי נאמנות ועל כן, אין מקום לטענה כי אין סמכות לביהמ"ש זה להזקק לתביעה.

 

       בנוסף נציין, כי גם אם מהוראה זו או אחרת של החוזה, ניתן לדלות כאילו התובע יצג רק את העמותה, הרי ממכלול הנסיבות עולה, כי התובע יצג כעו"ד גם את הרוכשות השונות ובהתאם למפורט לעיל.

       אין בכך שהתובע לא החתים את הנתבעים 3 ו-4 על התחייבות בכתב משום טענה שבגין כך אין לקבל את טענת התובע בהתייחס לאותן התחייבויות.

 

22.   אשר על כן אני מורה כדלקמן:

 

א.    אני מחייב את הנתבעים 1, 3, ו-4 לשלם לתובע 103,123 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.10.01 ועד לתשלום בפועל ובנוסף את הוצאות האגרות, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד לתשלום בפועל.

 

ב.    התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

 

ג.     אני מחייב את הנתבעים 1, 3 ו-4 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

 

ד.    אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

 

23.   פסק דין זה ניתן בתוקף סמכותי ובהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

 

24.   המזכירות תמציא העתק מפסה"ד לב"כ הצדדים

 

ניתן היום י"ט בסיון, תשס"ג (19 ביוני 2003) בהעדר הצדדים

החלטה

 

הנתבע מס' 3, הוא המבקש בבקשה זו למתן רשות להתגונן [ להלן: "המבקש" ] ערב לחובותיה של החברה הנתבעת מס' 1 [ להלן: "החברה" ] שהייתה בשליטתו ובעלותו של הנתבע מס' 2 [ להלן: "לוין" ].

 

התביעה בגין חוב החברה לבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] שאין חולק עליו הוגשה ב"סדר דין מקוצר" [ ראה לעניין החוב עדות המבקש בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון בשורה 5]; נגד החברה וכן נגד הנתבעת מס' 4, חברה נוספת שגם היא ערבה לחוב החברה ניתן פסק בהעדר הגנה.

 

בקשתו של לוין למתן רשות להתגונן נדחתה על ידי; נראה שאין חולק על כך שלוין הוא נוכל וכי העסקה שבמסגרתה ערב המבקש לחובות החברה, והייתה אמורה להיות עסקת מכירה של מניות החברה למבקש, הייתה עסקת מרמה של לוין כלפי המבקש.

 

המבקש אינו חולק על כך שחתם על ערבות לטובת החברה לעניין חובותיה לבנק אלא שלטענתו, אחת מטענותיו, הערבות אינה תקפה בנסיבות המקרה.

 

מספר ראשים לטענותיו של המבקש בעניין זה: האחד, כמקובל אצל ערבים למיניהם שמתגלים כמי שאינם יודעים לקרוא ולכתוב, ואינם מבינים על מה הם חותמים בבוא עת פירעון גם טענותיו של המבקש הן בסגנון זה אך הוא מודה שהוא בעל השכלה אקדמאית [ עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 4, 5 ועל כן יודע קרוא וכתוב, כך יש לפחות להניח ] וכתב הערבות, נספח ו' לתצהירו של המבקש שצורף לבקשתו למתן רשות להתגונן, מכותר במילים "ערבות מתחדשת ללא הגבל בסכום" באותיות גדולות בראש כתב הערבות.

 

מהות הטענה היא על כן שהמבקש לא ראה על מה הוא חותם, קרי לא טרח לראות [ עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 1, 2 ].

 

טענה זו אינה ראויה להתקבל והדברים ידועים ואיני רואה צורך לחזור עליהם באופן מפורט ואסתפק באזכור אסמכתא אחת: ע"א 1458/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ. זהבה לופו פד"י נד (2) 559.

 

ראש אחר לטענה הוא בכך שפקידת הבנק, אחת בשם רונית, לא אמרה למבקש דבר באשר לכך שבאסופת המסמכים שעליהם חתם, במסגרת העסקה עם לוין, כלול גם כתב ערבות ובכך הפר הבנק את חובות הנאמנות והגילוי כלפי המבקש [ פסקה 7 לסיכומי טענות המבקש ].

 

לבד מכך שהמבקש עצמו מודה ברשלנותו הרבה [ ראה הפרוטוקול הנ"ל ], עניין אליו אתייחס בהמשך הדרך, הרי שגם חובות הגילוי של הבנק אינן מוחלטת והיקפן משתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם [ בש"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ. חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ ואח', פד"י נד(2) 145ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. שרה רייז, פד"י נח (3) 934 ].

512638134

 

בהתאם לכך נקבע כי מקום שהנתבע, הערב, בחר שלא לבקש כל מידע מהבנק, לא התעניין במצבו הכספי של החייב העיקרי, העדיף לקבל את המידע מהחייב, לא קרא את המסמכים עליהם הוא חותם, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד ואין הבנק חוטא כלפיו באי גילוי כלשהו [ ע"א 9/02 יולזרי משולם ואח' נ. בנק המזרחי בע"מ ואח' פד"י נח (2) 145; דברים דומים, הנוגעים למקרה בו הונע הערב לחתום על כתב ערבות על ידי בן משפחה קרוב נאמרו גם בפסק דינו של כב' השופט ביין בפסק הדין ע"א (חיפה) 845/92 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. חדור מחמוד ואח' "דינים" מחוזי כח(3), 385].

 

 

טענתו של המבקש לעניין החתמתו על כתב הערבות היא על כן בגדר של "הגנת בדים" ודינה להדחות בשלב זה של הדיון [ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"א (1) 253, 257;ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו (4) 193בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פדאור 05 (13) 783].

 

עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לכך שהבנק היה שותף למעשה המרמה של לוין כלפיו, בין בפועל במכוון ובין ברשלנות, ואם הבנתי נכונה את סיכומי טענותיו של המבקש, הרי שההתמקדות היא בטענה לעניין רשלנות ולא לעניין שותפות ממשית במרמה שנקט לוין כלפיו.

 

רשלנות הבנק, לפי המבקש היא בכך שלא גילה לו את מצבו של לוין, כפי שהיה ידוע לבנק, וכי לוין הוא נוכל, כפי שהיה אמור להיות ידוע לבנק ממקרים קודמים, לרבות תביעות שבהן היה הבנק מעורב עם לוין.

 

ככל שמדובר בהליכים שננקטו על ידי הבנק כנגד מי שמכונה על ידי הצדדים כאשתו של לוין, ששם משפחתה הוא שונה, לא צריך היה הבנק וגם לא רשאי, לטעמי, לגלות דבר בעניין זה למבקש ובכך איני צריך להידרש לשאלה מה צריך ויכול הבנק לגלות לערב כאשר נוצר ניגוד מסוים בין חובות הגילוי של הבנק לערב לעומת חובת הסודיות לה הוא מחויב כלפי החייב העיקרי שהוא לקוחו [ע"א 5983/81 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ. נתן צבאח ואח', פד"י מח (2) 573].

 

טענתו של המבקש עשויה להיות נכונה ככל שהבנק היה מודע, או אמור להיות מודע, לנכליו של לוין עצמו, ולא גילה את המידע שבידיו למבקש.

 

לעניין שני מקרים ייתכן ויש ממש בדבריו של המבקש. ראשית, לא נסתרה, בשלב זה, טענתו לפיה אדם אחר שהיה אמור להיכנס לעסקה עם לוין באשר לחברה, אחד בשם אלי בהר, הוזהר למעשה על ידי מנהל סניף הבנק על כך שלוין אינו אדם אמין; טענה זו נתמכה בתצהירו של מר בהר עצמו ולא נסתרה כאמור; ראיה כזו יש בה כדי להצביע על כך שהבנק ידע והיה מודע לחוסר אמינותו של לוין מחד, וידע גם לומר זאת לגורם אחר אך נמנע מלהזהיר את המבקש.

 

אם הדברים נכונים, עשוי שיש בהם משום ביסוס לטענת הרשלנות הנטענת כלפי הבנק או הפרה של חובות הגילוי.

93537215827

 

בנוסף מתייחס המבקש לתביעה שהוגשה על ידי הבנק בתיק אחר, בו היה מעורבים לוין, "אשתו" ואדם נוסף בשם דרוק, ובמסגרתה התגלה שלוין פעל במרמה כלפי אותו דרוק באופן דומה לאופן שבו פעל כנגד המבקש [להלן: "עניין דרוק"] לתצהירו המשלים של המבקש צורף פסק בורר שניתן על ידי כב' השופט [בדימוס] שטרוזמן, ובפרק טז' בסעיפים 3 ו 4 לפסק הדין קובע הבורר הנ"ל שללוין שם ומוניטין רעים וגרועים והוא הציג מצג שווא כלפי אותו דרוק באופן המהווה ביצוע של עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) [נספח ז' לתצהיר המשלים].

 

הבנק לא היה אמנם מעורב בבוררות הנ"ל אולם נראה, לפחות לכאורה, שהבנק היה ער למערכת היחסים שבין לוין ודרוק והיה מעורב בעסקה כפי שניתן להסיק מפסק הדין בפשרה בין הבנק לבין דרוק, "אשתו של לוין" והחברה שהייתה בשליטת לוין באותו המקרה; נספח ח' לתצהיר המשלים הנ"ל.

 

אם ידע הבנק על עניין דרוק, סביר בעיני שהיה עליו להזהיר את המבקש; מנהל הסניף הרלבנטי לתביעה זו טען בהליך אחר שבין הצדדים, שיכונה על ידי כ"תביעה השטרית", כי הוא לא ידע דבר על עניין דרוק, שלא התנהל בסניפו [ עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול התביעה השטרית, מוצג במ/1].

 

דבר זה, כשלעצמו, יש בו משום קיום נוהל פגום בבנק שהוא גוף אחד לעניין כלל סניפיו וידיעת הבנק אמורה להיות גם ידיעת סניפיו בכל הנוגע לפרט מהותי ומשמעותי כמו מעשיו של לקוח נוכל המרמה את הצבור התמים.

 

על כן, גם בעניין זה, בכלל טענות הרשלנות של הבנק, יש לתת למבקש רשות להתגונן.

 

לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש לעניין ידיעת הבנק על נושאים אחרים הקשורים בלוין.

 

עניין אחרון ונוסף הוא טענת המבקש לפיה חדלה להתקיים החברה שהיא בעלת המניות ב"חברה" כהגדרתה לעיל [ להלן: "חברת האם" ] וזאת ביום 3.1.2003 כפי מסמך של האינטרפול שהגשתו הותרה על ידי.

 

לטענת הבנק [סעיפים 23, 24 לסיכומי הבנק], מסמך שהוגש כמוצג במ/2 מצביע על כך שהחברה "קיימת ואינה מחוקה" והמדובר במסמך שיצא ממשרד רשם החברות במדינת דלוור בארה"ב, שם רשומה החברה [ להלן: "מסמך הרשם" ].

 

אינני משוכנע בנכונות טענת הבנק; ראשית, במסמך הרשם לא נאמר דבר באשר ל"סטטוס" של החברה, קרי האם קיימת, מחוקה, בפירוק או כל מעמד אחר.

 

 

נהפוך הוא; בתחתית מסמך הרשם שהוא דף אינטרנט מאתר רשם החברות הנ"ל, נאמר במפורש שאין הוא מציין סטטוס וכי עבור קבלת מידע בעניין זה יש צורך בתשלום, שכנראה לא שולם על ידי ב"כ הבנק.

 

בראש המסמך נאמר במפורש שאין הוא מהווה מסמך המעיד על "good standing" ביטוי שמשמעותו אינה ברורה אך לכאורה יש בו כדי לשלול את ערכו הראיתי של מסמך הרשם.

 

הבנק לא התייחס לטענת המבקש לפיה אם חדלה חברת האם מלהתקיים, כך גם החברה ועל כן אין המבקש חב דבר לבנק כערב.

 

המבקש לא ביסס את טענתו על הוראות חוק כלשהן, ככל הנראה כוונתו היא לסעיף 2 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 ועניין זה נותר לוט בערפל, אך לאור עמדת ב"כ בנק נראה לי שיש מקום להתיר למבקש להתגונן גם בעניין זה.

 

בנתון לאמור לעיל ניתנת על כן רשות להתגונן בנושאים שפורטו.

 

מספר הערות סיום:

 

מתצהירו של המבקש, כמו גם מהעולה מפרוטוקול הדיון בתביעה השטרית, מוצג במ/1 עולה שהמבקש נהג ברמה גבוהה של רשלנות משל עצמו, עד כדי טיפשות, בכל הנוגע בניהול ענייניו כלפי לוין, לרבות בדיקת נאותות העסקה והחברה; בטרם יאשים המבקש את הבנק, שלמרות כל חובות הגילוי והנאמנות המוטלות עליו אינו אמור לשמש לו אפוטרופוס, מהראוי היה שייבחן את דרך התנהגותו שלו שכן "מגן פתאים אלוהים" נאמר במקורות, אך זהו תפקיד האל ולא תפקידו של בית המשפט.

 

הדברים נאמרים מכך שגם אם תמצא רשלנות של הבנק בסופו של יום, יתכן וחלק ניכר ממנה יקוזז כנגד אשמו התורם של המבקש.

 

דבר נוסף; מהדיון, כמו גם מהפרוטוקול בתביעה השטרית עולה כי הבנק מנהל נגד הנתבע הליך נוסף בגין שיק שנמשך לטובת החברה על ידיו והוסב לכאורה לבנק על ידי החברה לבנק וחולל על ידי הנתבע.

 

עניינו של שיק זה נידון על ידי בהחלטה שניתנה על ידי ביום 4.10.06 בבקשתו של לוין למתן רשות להתגונן בתיק זה [להלן: "ההחלטה הקודמת"].

 

במסגרת ההחלטה הקודמת קבעתי שטענות ההגנה של לוין כלפי הבנק אינן קבילות, והתייחסתי לעניין זה לטענת הבנק לפיה הסבת השיק לבנק לא הייתה הסבה ראויה שכן השיק לא נחתם גם על ידי המבקש כאן שהיה צורך בחתימתו כדי לחייב את החברה.

 

אלה היו גם טענות הבנק באותו הליך [סעיפים 13 עד 19 לסיכומי טענות הבנק בתיק בשא 156739/06].

 

מבלי שתהיה בכוונתי להתערב בפסיקת הדין בתביעה השטרית, רואה אני לנכון לכתוב דברים אלה שכן לא ברור לי כיצד יכול הבנק לתבוע את המבקש בתביעה השטרית על כך שהשיק שנמשך על ידיו לפקודת החברה חולל באי פירעון, כאשר הבנק מודע לכך, וגם טען כך, וגם נפסק לטובתו כך, שחתימת ההסבה של השיק לטובת הבנק לא הייתה חתימה תקפה.

 

אני מניח שהצדדים ובאי כחם ידעו להסיק מסקנות ראויות באשר להליכים בתיק זה ודרך ניהולם לקראת ישיבת קדם המשפט שתתקיים ביום 24.6.08 שעה 12.30.

 

הוצאות בקשה זו ייפסקו על ידי בהמשך הדרך, בין היתר בהתחשב באופן ניהול הדיונים כאמור לעיל.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים 

עמוד 1 מתוך 4

הבהרה משפטית

תוכן האתר מובא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי הניתן ע"י עורכי דין מטעם משרד עורכי דין אלחנן ויניצקי ושות'. הסתמכות על התוכן באחריות המשתמש בלבד. אין בשימוש באתר ליצור יחסי עו"ד-לקוח. כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד אלחנן ויניצקי ושות' 

Copyright © 2018 Vinizky.co.il All rights reserved

 

 

עקבו אחרינו ברשתות חברתיות

צרו עמנו קשר

icon [email protected]

icon 03-9124800

icon 03-9124801

icon ההסתדרות 26, פתח תקווה 

ת"ד 19, 4910000

 

שעות פעילות המשרד

ראשון - חמישי 9:00 -17:00
 

Contact Us

icon [email protected]

icon 03-9124800

icon 03-9124801

icon Ha Istadrut st. 26, Petah Tikvah

POB 19, 4910000 

 

הרשמו לניוזלטר

Menu Offcanvas