העובדות: בני זוג נישאו ונולדו להם שני ילדים. לאחר שגרו תקופה מסוימת בדירה בבעלות הורי הבעל, מבלי לשלם שכר דירה, החליטו השניים לקנות דירה אשר נרשמה על שמם במשותף. 

בני הזוג התקשו לעמוד בתשלומים ולכן לוו מהורי הבעל סך של 175,000 ₪. 

מספר חודשים לאחר מתן ההלוואה, נחתם לבקשת ההורים הסכם הלוואה מסודר ונרשמה על הדירה הערת אזהרה על שמם. 

לאחר מספר שנים מצבם הזוגי של בני הזוג התדרדר, הבעל עזב את הדירה והגיש תביעת גירושין. הוריו טענו שמאחר והשניים נפרדו ובנם לא גר בדירה, זכותם לקבל את ההלוואה בחזרה. 

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה וקבע שהכלה נדרשת להחזיר להורי הבעל מחצית מסכום ההלוואה .

בית המשפט נימק את החלטתו כך:

1. מהראיות עולה שלבני הזוג לא היה כסף לשלם בעצמם על הדירה ועל כן הסכום החסר נלקח מהורי הבעל. 

2. עדות הנתבעת בבית המשפט הותירה רושם קשה ועגום, עד שלבסוף הודתה שלקחו את הסכום החסר מהורי הבעל. 

3. הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים מבהיר כי מדובר בהלוואה ולא במתנה וכן קובע כי במקרה בו הצדדים לא יגורו בדירה שנרכשה יידרשו להחזיר את ההלוואה. 

4. בתקופה בה נחתם ההסכם יחסיהם של בני הזוג היו טובים ולכן אין הוכחה לכך שההסכם נחתם תחת עושק וכפייה.

לסיכום: עזרה לילדים מבורכת ומומלצת, אולם בדרך כלל כספים שהורים נותנים לילדים נחשבים למתנה ולכן, ככל שאין הכוונה לתת מתנה, יש לפנות לעו"ד בקיא בתחום לקבלת יעוץ ולעריכת הסכמים אשר יגנו על כספיכם!

ד"ר אסנת חומסקי, עו"ד ומגשרת.

דיני משפחה, ליטיגציה, מקרקעין 

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.