fbpx

עמוד הבית

פסק דין

 

בפני הליך שהוגש בתחילה בדרך של ביצוע שטרות בהוצל"פ ועניינו בתביעה לפירעון שיקים, אשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת בבנק "מרכנתיל דיסקונט בע"מ" סניף ראשון לציון. 

הנתבעת מסרה את השיקים הנדונים לחברת שר אל ניוסטר בע"מ (להלן: "שר אל"). ביום 20/05/02 הודיעה שר אל לנתבעת כי עקב קשיים כספיים לא תספק את הסחורה שבגינה ניתנו השיקים ולכן מתירה לנתבעת לבטל את השיקים ולמושכם בחזרה.

לטענת הנתבעת כשקיבל התובע את השיקים משר אל ידע על קשייה וכי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ולכן טוענת הנתבעת כי התובע אינו אוחז כשורה. 

מנגד טען מר מילוא המשמש כמנהל המיוחד של התובע כי שר אל ניהלה חשבון בתובע החל מחודש 03/02, ובמסגרתו כנגד בטחונות כגון שיקים נשוא התביעה ניתנו לשר אל אשראי ובנוסף בוצעו פעולות ניכיון של השיקים.

מר מילוא טען כי על בסיס  השיקים נשוא התביעה ניתנה תמורה לשר אל בדמות אשראי ובעת שחוללו השיקים לא היו בידי התובע כל נכס של שר אל ומכאן ששר אל נותרה ביתרת חובה כלפי התובע.

 

דיון: 

במקרה דנן המחלוקת העיקרית הינה בשאלה האם התובעת היא אוחזת כשורה והאם היא זכאית לסכום השיק לפי "הלכת גויסקי".ב 

 

התובע – צד רחוק

השיקים נשוא התביעה הופקדו בסניף התובע שהעניק אשראי כתמורה. הנתבע רשום כמושך ולמרות האמור, מדובר בצדדים רחוקים.ו 

יפים הם דבריו של הנשיא ברק (מהותו של שטר בעמ' 59): 

"...הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני." 

אין מחלוקת למעשה כי מדובר בצדדים רחוקים. המחלוקת הינה האם מגיע התובע כדי מעמד של אוחז כשורה או מעמד אחר המקנה לו זכות לממש את השטרות חרף כשלון התמורה שהוכיחה הנתבעת ואף שצד קרוב לא יכול להיפרע מהנתבעת.ב

 

אחיזה כשורה

19.       לשון של סעיף 28(א) לפקודת השטרות הינה כדלקמן: 

"28(א). אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה." 

נפרע יכול להיות אוחז כשורה 

בפסק הדין ע"א 1866/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה פד"י נ"ג (1) 132,  התייחס כב' הנשיא ברק ללשון פקודת השטרות המתייחסת ל"סיחור" לאוחז כשורה (סעיף 28(א)(2) לפקודה), ולכך שבשטר לפקודה, סיחור הוא "בהיסב של האוחז שהוגמר במסירה" (סעיף 30(ג) לפקודה). לכאורה, כאשר מדובר בנפרע, לא קיים סיחור כאמור ועולה קושי לראות את הנפרע כאוחז כשורה. בית המשפט פסק כי למרות האמור, נפרע יכול להיות אוחז כשורה: 

"אכן, הרכבה טכנית של הוראת סעיף 30(ג) לפקודה על הוראת סעיף 28(א)(2) לפקודה מובילה למסקנה כי הנפרע אינו יכול להיות אוחז כשורה. מסקנה זו הינה אפשרית. אין היא הכרחית. ההוראה בסעיף 28(א)(2) לפקודה, הדנה בסיחור, מתייחסת לאותו מקרה שהשטר אכן סוחר לאוחז. הדרישה המהותית הינה שהאוחז "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך". "נטילה" אינה דורשת סיחור. ואם תאמר, כי סיחור נדרש בכל מקרה, כי אז יש לומר כי הסיחור בו עסקינן הוא זה הקבוע בסעיף 30(א) לפקודה, המגדיר סיחור מהו. על פי הגדרה זו - העברה "מאדם לאדם בדרך העושה את הנעבר לאוחז השטר" - העברת השטר מהמושך (או העושה) או מצד שלישי לנפרע היא "סיחור". ואם תאמר, כי סיחור נדרש בכל מקרה, וכי הסיחור הנדרש הוא זה הקבוע בסעיף 30(ג) לפקודה - הדן בסיחור של שטר לפקודה - כי אז נאמר, כי הסיחור שבסעיף 28(א)(2) לפקודה אינו מפנה להגדרה שבסעיף 30(ג) לפקודה".

ובהמשך ציין: 

"דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו. הוא מקבל צביונו מהקשר הדברים, ומכאן שיש לפרשו לפי המטרה שאותו חיקוק - הוא ולא אחר - בא לשרת" (השופט זוסמן בבג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513). מטרה זו מחייבת...לאפשר אחיזה כשורה בכל אותם מקרים שבהם הנפרע הוא צד רחוק והוא מקיים את הדרישות האחרות הקבועות בסעיף 28(א) לפקודה." 

ב"כ הנתבעת המלומד טען כי התובע אינו אוחז כשורה בין היתר כי דרישת תום הלב הנדרשת לא התקיימה במקרה דנן.  בהתאם לעדותו של מר מילוא ידע התובע כי השיקים שעל בסיסם ניתן האשראי והבטוחות מקורם בלקוחות שר אל הגם שבתקופה שבה הופקדו השיקים נשוא התביעה מצבה של שר אל לא היה איתן ויציב וניתנו לזכותה מספר הלוואות כנגד מספר קטן של בטחונות.

בנוסף טען ב"כ הנתבעת המלומד כי השטר אינו תקין על פי מראהו שכן נמחק הציון "למוטב בלבד" ומשכך המדובר בשטר פגום ולא תקין לפי מראהו.

לכן טוען ב"כ הנתבעת כי התובע אינו אוחז כשורה. 

פרופ' לרנר סבור כי ניתן לשלב בדיני שטרות אלמנט אובייקטיבי של תום הלב. לשיטתו, ניתן לכלול אלמנט זה בביטוי (שבסעיף 28(א) לפקודה) - "לא היתה לו כל ידיעה שזכותו של המסחר פגומה" (ש' לרנר, דיני שטרות, מה' שנייה, עמ' 271). באופן המתיישב עם גישתו הכוללת של לרנר, נפסק כי דרישת תום הלב הסובייקטיבי במסגרת דיני שטרות, אינה פוטרת את העושה שימוש בזכות שטרית מחובה של תום לב במישור האובייקטיבי (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט, פ"ד נג (4) 804). 

מכל מקום, לאור העובדה שהתובע נטל מסמך שאינו שלם ותקין על פי מראהו, אין צורך כאמור להכריע האם עולה ממכלול הנסיבות במקרה שלפני לכדי חוסר תום לב לענין סעיף 28 לפקודת השטרות. המחוקק עצמו קבע כי מקרה כזה אינו מאפשר אחיזה כשורה ואפשר כי בכך מצא שנשלל מלכתחילה תום ליבו של נוטל המסמך. 

בעדותו של מר מילוא הוא הודה כי לא הוא ערך את הבדיקות ומצבה הפיננסי של הנתבעת עת פתחה את החשבון. לפי הרישומים אצל התובע , הלקוח הגיע מבנק המזרחי והציג מצג מסוים בקשר למחזור הכספי שלו  והראה תמונה ורודה מאד. 

מר מילוא הוסיף כי פרט למסמכי התביעה אין לו מושג מה סוכם ומה היה בפועל כמו כן לא ידע לומר האם הייתה ערבות אישית של מנהל הנתבעת לחובותיה והוסיף כי לא למד את התיק לגופו ומסתמך רק על מסמכי התביעה. 

התובע לא השכילה להביא לעדות את מר אמיר פארג שהיה נציג התובע שטיפל בחשבון הבנק של שר אל וזאת בניגד להלכה הפסוקה לפיה "קמה חזקה כי בעל דין אשר נמנע מהבאת עד מרכזי שבשליטתו ללא הסבר סביר, הנה אילו היה מובא העד - כך החזקה - היה מעיד עדות שאינה מתיישבת עם עדות בעל הדין" (ראו ע"א 10319/04 הפטריאך היווני נ' מאיר זרחי, (לא פורסם). 

ב"כ הנתבעת המלומד הסתמך בסיכומיו על דבריו של  פרופ' לרנר לפיהם יש להעדיף את  עמדת הנתבעת על פני התובע  משיקולי מדיניות וזאת לאור שני שיקולים: 

האחד: בין התובע לבין המוכר קיימת מערכת יחסים מתמשכת, מערכת זו מאפשרת לתובע לעקוב אחר התנהגות הלקוח, ולמנוע ממנו משיכה לא מבוקרת של כספים כנגד שיקים שטרם נתקבלה תמורתם מהבנק הנמשך. 

השיקול השני: בנק מסוגל לפזר את הסיכון הנובע מחדלות פרעון של לקוח אחד, על פני כלל לקוחותיו, ואין הצדקה לפגוע באופן חמור במושך שעמד בקשר עסקי עם הלקוח חדל הפירעון. 

טענות אלו מקובלות עלי והן מתווספות  לשיקולים שצויינו לעיל  ובסיכומי ב"כ הנתבעת (כגון המחיקות על פני השיקים) שלא להעניק, במקרה הנוכחי, מעמד של "אחיזה כשורה" לתובע. 

 

אחיזה בעד ערך: 

ב"כ התובע טען כי גם אם יקבע שאין הוא תם לב לצורך אחיזה כשורה, עדיין הוא זכאי למלוא סכום השיק לאור ההלכה הידועה כ"הלכת גויסקי" (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז (1) 595). הלכה זו מעמידה במוקד את שאלת מועד סיחור השטר ומתן הערך - קודם לכישלון התמורה או לאחריו. לפי הלכת גויסקי, אוחז שאינו אוחז כשורה מתגבר על כשלון תמורה מאוחר "שקפץ" על  השטר, ובלבד שנתן ערך בעד השטר לפני כשלון התמורה. 

על הלכת גויסקי נמתחה ביקורת רבה. בשנת 1994 בית המשפט העליון  ביקש להשאיר הלכה זו "בצריך  עיון",  תוך  הצבת  "הערה  אזהרה"  לגביה (ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פ"ד מח(4) 498, 526). בשנת 2001 שב הנשיא ברק וציין כי "הלכת גויסקי קשה היא, ומן הדין לשקול את ביטולה" (ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה (4) 83, 85), וכב' השופט אנגלרד ציין - "גם לטעמי יש לשוב ולעיין בהלכת גויסקי תוך מגמה לבטלה" (שם, בעמ' 88). 

לדידי, הלכת גויסקי אינה מסייעת לתובע. הטעם לכך הוא שהלכת גויסקי מתייחסת לסיחורו ולמצער, מועד נטילתו של שטר. ברם, במועד הרלוונטי, לא היה שטר בידי התובע, אלא מסמך שאינו בגדר שטר. נתון זה שומט הנחה שביסוד אותה הלכה: 

"כאשר מסר פלוני הקונה לאלמוני המוכר סכום כסף בתור דמי-קדימה בקשר להזמנת סחורה, כסף זה כספו הוא ואיש לא יטיל ספק בכך כי הרשות בידו לעשות בו כטוב בעיניו, גם אם עדיין לא מסר את הנמכר. והוא הדין במסמך סחיר שהוא שווה-כסף; באין תניה האוסרת על סיחורו של המסמך או מתנה לו תנאים, רשאי המוכר לסחר את המסמך, ואם סיחרו, לא הפר חובה כלפי הקונה.

...

...כאשר הוא, הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר, ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע-האוחז את השטר קובע ובאותו זמן – כאשר החוזה היה עוד "פתוח" לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע – לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו." 

ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז (1) 595, 598 (ההדגשות שלי – מ.ק.).

לאור האמור ולפי שאין מקום להרחיב את פרשנותה של הלכת גויסקי מעבר להכרח, בשים לב ל"הערת האזהרה" שהוצבה לגביה, אין בהלכה זו כדי לסייע לתובעת.

שוכנעתי מעדויות מר ארזי מנהל הנתבעת ומר אבוקסיס כי כאשר מסרה הנתבעת את  השיקים לשר אל לא התקבלה כל תמורה בעדם ולכן משהורה מר אבוקסיס בשם שר אל לבטל את השיקים הפעולה נעשתה כדין.

 

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי התובע אינו אוחז כשורה וכי קמה לנתבעת הגנת כישלון תמורה.

הנני דוחה את התביעה במלואה.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן סך של 5,000 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד.

 

המזכירות תשלח פסק דין זה בדואר רשום לצדדים

ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ו (19 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

הבהרה משפטית

תוכן האתר מובא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי הניתן ע"י עורכי דין מטעם משרד עורכי דין אלחנן ויניצקי ושות'. הסתמכות על התוכן באחריות המשתמש בלבד. אין בשימוש באתר ליצור יחסי עו"ד-לקוח. כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד אלחנן ויניצקי ושות' 

Copyright © 2018 Vinizky.co.il All rights reserved

 

 

עקבו אחרינו ברשתות חברתיות

צרו עמנו קשר

icon [email protected]

icon 03-9124800

icon 03-9124801

icon ההסתדרות 26, פתח תקווה 

ת"ד 19, 4910000

 

שעות פעילות המשרד

ראשון - חמישי 9:00 -17:00
 

Contact Us

icon [email protected]

icon 03-9124800

icon 03-9124801

icon Ha Istadrut st. 26, Petah Tikvah

POB 19, 4910000 

 

הרשמו לניוזלטר

Menu Offcanvas