פסק דין
1. ראשיתו של הליך זה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע נגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל בגין שיק של הנתבע שחולל. השיק הנו על סך של 15,646 ₪ וזמן פירעונו 3.8.03. השיק נמשך על יד הנתבע לפקודת עו"ד יצחק סלומון והוסב על ידי עו"ד סלומון לפקודת התובע. הנתבע ביטל את השיק לפני שהגיע מועד פירעונו, ולפיכך הוא לא כובד על ידי הבנק. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק, וזו התקבלה על ידי רשם בית המשפט. התובע הגיש ערעור על החלטת הרשם, אך במהלך הדיון בערעור הסכים לחזור בו ממנו. כתוצאה, הערעור נדחה והמחלוקת לגבי השיק עברה להידון כתביעה אזרחית.
2. הנתבע פנה אל עו"ד סלומון על מנת שייצגו בביצוע רישום ראשון של מקרקעין בכפר בית איכסא אותם רכש. בשלב מסוים עלו היחסים בין הנתבע לבין עו"ד סלומון על שרטון. הנתבע הגיע למשרדו של עו"ד סלומון ביום 3.8.03 על מנת לקבל את מסמכי התיק. אל הנתבע נלווה עורך דינו בהליך דנן, שאת שירותיו שכר הנתבע חלף שירותיו של עו"ד סלומון. עו"ד סלומון התנה את מסירת מסמכי התיק בסילוק חוב שכר-הטרחה של הנתבע אליו. הנתבע, שלא התכוון לשלם את יתרת החוב אותה דרש עו"ד סלומון, החליט למסור לעו"ד סלומון שיק בלתי-סחיר בגובה הסכום הנדרש, ומיד לאחר מכן למנוע את פירעונו על ידי הבנק. הנתבע מסר לעו"ד סלומון שיק שמולא על ידי בא-כוחו וסחירותו הוגבלה באמצעות רישום המילים "למוטב בלבד". עו"ד סלומון סירב לקבל שיק זה והחזירו לנתבע. הנתבע הוציא מאמתחתו שיק אחר – הוא השיק נשוא התביעה דנן – שלא כלל את התוספת "למוטב בלבד" אך נמחקה בו (מבעוד מועד) המילה "לפקודת" בעברית ובאנגלית. ב"כ הנתבע מילא גם את פרטיו של שיק זה, בלא ששם לב למחיקה, והשיק נמסר לעו"ד סלומון כשהוא חתום על ידי הנתבע. בתמורה מסר עו"ד סלומון לנתבע את מסמכי התיק. עו"ד סלומון הסב את השיק לתובע, אך עד שהלה הספיק לגבות את השיק בבנק נתקבלה לגביו בבנק הודעת ביטול מטעם הנתבע, שאף מיהר לרוקן את החשבון עליו משך את השיק. כתוצאה מכך השיק חולל.
3. הצדדים חלוקים ביניהם בשני נושאים. ראשית, האם מחיקת המילה "לפקודת" פגעה בסחרות של השיק בהיבט הפורמלי ("עבירוּת") ובהיבט המהותי ("טהירוּת"). התובע משיב על שתי השאלות בשלילה, ואילו תשובתו של הנתבע לשתיהן הנה חיובית. שנית, האם התובע נחשב לאוחז כשורה בשיק, ואם לא – מה הנפקות המעשית שיש לכך. התובע טוען כי הנו אוחז כשורה, מאחר שהסבת השיק אליו נועדה לפירעון (חלקי) של הלוואה אותה נתן לעו"ד סלומון (שבנוסף שימש עורך-דינו של התובע). לפיכך, טוען התובע, אין הוא קשור למחלוקת הנטושה בין הנתבע לבין עו"ד סלומון אלא זכותו לדרוש מהנתבע את פירעון השיק גם אם עומדת לנתבע טענת הגנה כלפי עו"ד סלומון. לעומתו טוען הנתבע כי התובע איננו אוחז כשורה משום שקיבל לידיו שיק שאיננו תקין על פי מראהו. לפיכך זכאי הנתבע, לטענתו, להתגונן נגד התביעה בטענה בדבר כשלונה המוחלט של התמורה אותה היה על עו"ד סלומון ליתן לו בעד השיק.
4. על יסוד העדויות של התובע והנתבע (שהנם שני העדים היחידים בהליך דנן) בצירוף המסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבע בשאלת האחיזה כשורה וכשלון התמורה. ממילא יש לדחות את התביעה בלא צורך להיזקק לבירור המחלוקת בסוגיית הסחרות של השיק כתוצאה ממחיקת המילה "לפקודת".
5. הנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית את הסכם שכר הטרחה בינו לבין עו"ד סלומון. בהסכם התחייב עו"ד סלומון לבצע עבור הנתבע רישום ראשון של המקרקעין תמורת שכר טרחה בסך של 5,000 דולר. הנתבע העיד בתצהירו כי עו"ד סלומון לא ביצע את הרישום למרות שקיבל ממנו את כל השכר המוסכם להוציא הסכום הנקוב בשיק נשוא ההליך הנוכחי. אמנם עו"ד סלומון הגיש למפקחת על רישום המקרקעין בקשה לביצוע הרישום הראשון. אולם בקשה זו נדחתה על הסף על ידי המפקחת. בנוסף התברר לנתבע, לפי טענתו, כי עו"ד סלומון עשה יד אחת עם מי שמכר לנתבע את המקרקעין לשם סיכול הסכם המכירה, וכי הבקשה לרישום ראשון שהוגשה על ידי עו"ד סלומון בשם הנתבע הגיעה לידי המוכר. בנסיבות אלה לא ראה הנתבע את עצמו מחויב לשלם לעו"ד סלומון דבר בעת הגעתו למשרדו על מנת ליטול את מסמכיו, שהרי כבר באותה עת לא נתן לו עו"ד סלומון את התמורה שהנה ביצוע הרישום. אולם מאחר שעו"ד סלומון התנה את מסירת המסמכים בסילוק יתרת שכר הטרחה, נאלץ הנתבע לשלם יתרה זאת, אך עשה כן תחת מחאה שהתבטאה במסירת שיק ממנו נמחקה המילה "לפקודת" באופן המונע את סיחורו. טענתו של הנתבע הנה אפוא לכישלון תמורה מלא בעסקת היסוד, בכך שאולץ לשלם (תחת מחאה) את מלוא עלותו של שירות שכלל לא ניתן לו.
התובע בחר שלא להביא את עו"ד סלומון למתן עדות לשם הזמת טענת כשלון התמורה שהעלה הנתבע. כמו כן, לא נשאל הנתבע בהקשר זה בשתי החקירות הנגדיות שערך לו ב"כ התובע (במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר ובמסגרת הדיון בתביעה לגופה). לפיכך יש לראות את טענת כשלון התמורה כמוכחת.
6. כידוע, טענה בדבר כשלון תמורה מלא או כשלון תמורה חלקי קצוב, משמשת טענת הגנה הן כנגד הנפרע על פי השטר והן כנגד כל אוחז בשטר שאיננו אוחז כשורה (י. זוסמן, דיני שטרות (מהדורה ששית, תשמ"ג) 278; ש. לרנר, דיני שטרות (תשנ"ט) 335; דנ"א 258/98 ויקטור נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193, 196). רק אוחז כשורה "הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם" (סעיף 37(2) לפקודת השטרות). מאחר שהנתבע הוכיח כי התמורה נכשלה כבר בשעה שנתן את השיק לעו"ד סלומון (ולפיכך אין בענייננו תחולה להלכת ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595), הרי לשם התגברות התובע על כשלון התמורה עליו להיות אוחז כשורה. לא זו בלבד שהתובע לא הוכיח את אחיזתו כשורה בשיק, אלא הוּכח כי התובע איננו אוחז כשורה. סעיף 28(א) רישא לפקודת השטרות מציב תנאי מקדמי לאחיזה כשורה: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו". התובע נטל את השיק מעו"ד סלומון כשהוא אינו שלם ואינו תקין לפי מראהו, שהרי היו מחוקות עליו כבר אז המילים "לפקודת" ו"the order of ". התובע העיד כי מחיקות אלה עמדו לנגד עיניו כבר בשעה שקיבל את השיק לידיו (עמ' 1 שו' 15). ממילא אין חשיבות לעובדה שב"כ הנתבע לא הבחין בעת מילוי השיק באותן מחיקות. אמנם התובע הוסיף (שם) כי לא ייחס כל חשיבות לאותן מחיקות, ביודעו כי רק הוספת המילים "בלבד" או "למוטב בלבד" או "לא סחיר" מסוגלת למנוע את סיחור השיק. דא עקא, שלצורך עצם האחיזה כשורה אין נפקא מינה למשמעות המשפטית של המחיקה המופיעה על גבי השטר. המחיקה כשלעצמה, גם אם אין לה נפקות במישור הסחרות של השטר, פוגמת במראה התקין והשלם שלו, ולפיכך שוללת טענה של אחיזה כשורה. עמד על כך ד"ר זוסמן בספרו הנ"ל (עמ' 267):
"אימתי אומרים על מסמך שאינו תקין לפי מראהו? כל אימת שמראהו עלול לעורר בליבו של סוחר חשד שמשהו אינו כשורה. למשל, שטר המגלה מחיקה, אינו תקין לפי מראהו. המחיקה יכול שתבטל את השטר כאמור בסעיף 64 לפקודה, ויכול שאינה מבטלת אותו על שום שנעשתה על-ידי כותב השטר בעצמו או בהסכמתו. אבל על פניו, המסמך אינו תקין ומי שנוטל אותו, על אחריותו הוא נוטל אותו".
ראו בדומה בספרו הנ"ל של פרופ' לרנר, עמ' 266-267.
5129371
54678313התובע נטל את השיק בלי לדעת ובלי לברר מי ביצע את המחיקות שעליו. בנוסף, התובע נטל את השיק תוך נטילת סיכון שיוחלט כי איננו עביר, כפי שנפסק בפרשות דומות בהן נמחקו משיקים המילים "לפקודת" בעברית ובאנגלית אף בלא הוספת המילים "בלבד" או "למוטב בלבד" (ת.א. (חיפה) 1475/95 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' לוי; ת.א. (ירושלים) 5101/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' דהן). פשיטא שאם תיושם במקרה דנן מסקנת פסקי הדין הללו – ואין להוציא מכלל אפשרות שזו הייתה ההכרעה במקרה זה אילו אותה הכרעה הייתה חיונית בו לתוצאה – כי אז אין לתובע כל מעמד בשיק, אף לא של אוחז "סתם". אולם גם בלעדי הקביעה של אותם פסקי דין בשאלת העבירוּת, העובדה שהתובע נכון היה ליטול לידיו, בתורת נסב, שיק הנושא מחיקות המזמינות התדיינות בשאלת היתכנות הסבתו, מספקת כשלעצמה כדי לראותו כמי שלא "נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו", וכפועל יוצא כמי שאינו אוחז כשורה המסוגל להתגבר על טענת כשלון התמורה המלא אותה הוכיח המושך (הנתבע) כלפי הנפרע (עו"ד סלומון).
7. לפיכך החלטתי לדחות את התביעה. יחד עם זאת, מאחר שהנתבע מסר שיק בכוונה תחילה שלא לפורעו ותוך הסתרה בלתי-ראויה של המחיקות אותן ביצע עליו מראש, החלטתי להימנע מפסיקת הוצאות לטובתו.
ניתן היום כ' בחשון תשס"ח (1 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.