להלן פסק דין שניתן לטובת לקוחות משרדנו, הדוחה ערר על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה.

המדובר בשני שותפים למקרקעין בעלי הסכם שיתוף המחלק את המקרקעין מזה עשרות שנים. האחד בעל 2/3 חלקים והשני בעל 1/3 חלקים.

ועדת הערר קבעה מספר עקרונות במסגרת החלטתה:

יש לבצע את בדיקת יח"ד באופן יחסי  לכל אחד מהצדדים בהתאם לחלקו במקרקעין.

אם בוצע פרסום שגוי של הבקשה באופן שהבקשה בפועל קטנה מההקלה המבוקשת לא נגרם בכך כל נזק למערער.

כי ניתן לראות בבניין הנבנה בקיר משותף על חלק מן המקרקעין כבניין אחד יחד עם הבניין העתידי שייבנה.

כי יש להסתפק בהצגת אפשרות התכנון העתידית על יתר המגרש ואין צורך לבצע תכנון בפועל.

כי צודקת הוועדה המקומית כי כאשר צד  למקרקעין אינו מבקש כעת לתכנן את חלקו אין בכך בכדי לחייב את הוועדה לעתיד לבא ליתן למערער את אותם ההקלות שהתבקשו כעת על ידי המשיבים.

באופן חריג חייבה הוועדה את המערערים בתשלום הוצאות בסך 2000 ₪ לכל אחד משלושת המשיבים.

לפסק דין המלא לחצו כאן

לכתבה המלאה בעניין פסק הדין לחצו כאן

באיחור של 25 שנה הגישו ששה מתיישבים תביעה לאכיפת הסכם נגד חברת נדל״ן שמכרה להם קרקעות ליד טייבה, במסגרת תכנית להקמת יישוב יהודי חדש. התביעה נדחתה על הסף בשל התיישנות. לכתבה המלאה באתר פסק דין "בלתי ישים: נדחתה תביעה לאכיפת הסכם להקמת יישוב יהודי בשומרון" לחצו כאן 

התביעה בתיק זה הוגשה בבקשה לאכיפת חוזי מכר שנכרתו בשנות ה-80 לגבי חלקה, אשר קיבלה את השם "יערית", ורשומה בלשכת רישום מקרקעין באריאל וידועה כחלקות 8 ו-9 בגוש 7845 באדמות הכפר טייבה.

הנתבעות טענו להתיישנות הסכמי המכר וכי במשך השנים התובעים "ישנו" על זכויותיהם ולא ביצעו כל פעולה, פניה או בירור. כמו כן טענו הנתבעות כי בסעיף 26 לחוזי המכר הוסכם, כי ככל שלא ניתן יהיה לקיים את ההסכם, מסיבות שאינן תלויות במוכרת, יתבטל ההסכם באופן אוטומטי ואכן נוצר מצב המונע את קיום ההסכם, והוא -שלא ניתן לקדם תכנון בשל העדר דרך גישה למקרקעין.

ביהמ"ש הורה לצדדים להגיש סיכומים לעניין טענת ההתיישנות.

ביום 15/11/17 התקבל פסק דין המקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעות. ביהמ"ש קבע כי המועד ממנו מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות החל כבר בסמוך לשנת 1984, ולכל המאוחר בשנת 1986,משלא קודם הרישום. בנוסף דחה את טענת התובעים להפרה מתמשכת, דחה את טענת התובעים לחוזה יחס וכן דחה את טענת התובעים כי היתה הודאה של הנתבעות ואף דחה את טענת הנתבעות לקיום נאמנות.

ביהמ"ש אף קבע לסיכום שמבחינה מעשית התביעה לאכיפה אינה ישימה.

לפיכך דחה ביהמ"ש הנכבד את תביעה וחייב את התובעים בהוצאות בסך 10,000 ₪.

לפסק דין המלא לחצו כאן